חג החנוכה

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, בַּזְּמַן שֶׁבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, בָּאוּ הַיּוֹנִים לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהִתְחִילוּ מְצִיקִים לַיְּהוּדִים. הַמֶּלֶךְ הַיּוֹנִי, אנטיוכוס, הָיָה רָשָׁע וְאַכְזָר. הוּא בָּא לִירוּשָׁלַיִם, הֶעֱמִיד פֶּסֶל בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ, צִוָּה עַל הַיְּהוּדִים להְשִׁתְחַוּוֹת לוֹ וּלְהַקְרִיב לוֹ קָרְבָּנוֹת.

אנטיוכוס גָּזַר עַל הַיְּהוּדִים גְּזָרוֹת קָשׁוֹת: לֹא לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא לִלְמֹד תּוֹרָה, וּמִי אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע בְּקוֹל הַמֶּלֶךְ – מוֹת יוּמַת.

וּבְעִיר הַקְטָנָה מוֹדִיעִין, לֹא רָחוֹק מִיְּרוּשָׁלַיִם, יָשַׁב כֹּהֵן זָקָן, אִישׁ גִּבּוֹר וְאַמִּיץ-לֵב, וְשָׂמוּ מַתִּתְיָהוּ הַחַשְׁמוֹנַאי. וּלְמַתִּתְיָהוּ חֲמִשָּׁה בָּנִים: יוֹחָנָן, שֶׁמָּעוֹן, יְהוּדָה, אלעזר וִיהוֹנָתָן – כֻּלָּם גִּבּוֹרִים כַּאֲרָיוֹת.

צַר הָיָה לְמַתִּתְיָהוּ וּלְבָנָיו לִרְאוֹת אֶת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים שֶׁל הַיּוֹנִים, וְהֵם הֶחְלִיטוּ לְגָרֵשׁ אוֹתָם מִן הָאָרֶץ.

בַּיּוֹם אֶחָד בָּאוּ פְּקִידֵי הַמֶּלֶךְ אֶל מוֹדִיעִין, הֵקִימוּ מִזְבֵּחַ בְּמֶרְכַּז הָעִיר וְעָלָיו פָּסַל יוונִי גָּדוֹל, אָסְפוּ אֶת כָּל הַיְּהוּדִים וְצַוּוּ עֲלֵיהֶם להְשִׁתְחַוּוֹת לְפַסֵּל. וְאֶל מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן פָּנוּ הַיּוֹנִים וְאָמְרוּ:

“אִתָּהּ אִישׁ זָקָן וּמְכובּד, עַל כַּן תְּעָלָה אַתָּה ראשון וְתַקְרִיב קְרָבָן לֶאֱלֹהֵי הַיּוונִים. מִמְּךָ יִרְאָה כָּל הָעָם וְיַעֲשֶׂה כָּמוֹךָ”.

מַתִּתְיָהוּ לֹא רָצָה לְמַלֵּא אֶת פָּקַדְתָּ הַיּוונִי וְהֵשִׁיב: “אָנוּ נְעַבוד רַק לֶאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶת תּוֹרָתוֹ נִשְׁמַר. לֹא נִשְׁתַּחֶוה לְפַסֵּל”.

מַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו הִתְנַפְּלוּ עַל הַיּוונִים, הָרְגוּ אוֹתָם, אֶת הַמִּזְבֵּחַ הָרְסוּ וְאֶת הַפֶּסֶל שָׁבְרוּ.

אָז הֵנִיף מַתִּתְיָהוּ אֶת דֶּגֶל הַמִּלְחָמָה וְקָרָא לְכָל הָעָם: “מִי לה’ – אֱלֵי!”

לְקוֹל קְרִיאָתוֹ שֶׁל מַתִּתְיָהוּ נֶאֶסְפוּ גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל רַבִּים לָלֶכֶת לַהֶלְחֵם בַּיּוֹנִים וּלְגָרְשָׁם מִן הָאָרֶץ.

בְּרֹאשׁ צָבָא גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל עָמַד יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי, בָּנוּ שֶׁל מַתִּתְיָהוּ. הוּא הִכָּה בִּיוֹנִים מַכָּה רַבָּה וְגָרֵשׁ אוֹתָם מִן הָאָרֶץ.

בַּיּוֹם כ”ה בְּכִסְלֵו כֶּבֶשׂ יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי אֶת יְרוּשָׁלַיִם, נִכְנַס בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה אֶל בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, הִשְׁלִיךְ מִתּוֹכוֹ אֶת אֱלִיל הַיּוונִים, טַהֵר אֶת הַהֵיכָל, וְכָל הָעָם חָגַג אֶת חַג חֲנֻכַּת הַבַּיִת.

רָצוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ – וְלֹא הָיָה בָּהּ שָׁמֵן. חַפְּשׂוּ וּמָצְאוּ פַּךְ קָטָן, וּבוֹ שֶׁמֶן-זַיִת זַךְ, שֶׁהִסְפִּיק לַיּוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס, וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנֶה יָמִים.

לִזְכַר נִצָּחוֹן הַמְּכַבִּים הַגִּבּוֹרִים עַל הַיּוֹנִים הָרְשָׁעִים וְלִזְכַר נֵס פַּךְ הַשָּׁמֵן אָנוּ חוֹגְגִים אֶת חַג הַחֲנֻכָּה – חַג הָאוֹרוֹת – שְׁמוֹנֶה יָמִים, מִדַּי שָׁנָה בַּשָּׁנָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.