גלגולה של ביצה

“בזזז…בזזז…בזזז

בוקר טוב, ביצה.”

“סליחה, עם מי אני מדברת?”

“נעים מאוד, מחבת.”

“מה זה הרעש הזה?”

“הבזזז…בזזז…בזזז?

כך אני אומר ‘ברוך הבא’,

למי שבא.”

“אוף, נורא חם כאן.”

“מאיפה באת, שאת כל-כך סובלת?”

“מהמקרר.

אין שם שום בזזז…בזזז..בזזז..

קר, חשוך ונעים במקרר.”

“אוי, מה קורה עכשיו?”

“הופכים אותך לצד השני.”

“אוף, אחרי שכבר התרגלתי לחום,

הכל מתחיל מהתחלה.

גם לך כל כך חם?”

“בטח. אותי שמים ישר על האש.”

“בגלל זה את שחורה?”

“אני שחורה וחזקה כי אני מברזל.

 ממה את?”

“היה לי אובראול לבן,

 אבל שברו לי אותו.”

“הכיסוי שלך היה חלש.”

“אוף, אני נשרפת מחום.”

“מפונקת כמו האחיות שלך.

 כל הזמן מתלוננת.”

“ולך החום הזה נעים?”

“לא כל כך, אבל התרגלתי.”

“כלומר?”

“כל בוקר שמים אותי על האש,

שוטפים ומחזירים לארון.”

“גם אותי ישטפו ויחזירו לארון?”

“לא. אותך ישימו בצלחת, ויניחו על השולחן.”

“גם שם אשמע בזזזז…בזזז…בזזז,

ויהיה לי חם נורא?”

“לא, יקירה.

לא יהיה לך חם, ולא יהיה קר.

שם תשמעי נאמממ…נאמממ.. נאמממ”

“מזה נאמממ…נאמממ..נאממ?”

“אלה קולות לעיסה של אוכל טעים.”

“דני יחתוך אותך לחתיכות, ויכניס לפה.”

“אימאל”ה, זה כואב?”

“לא יודעת. אותי לא אכלו אף פעם.”

“ומה יקרה אחר כך?”

“דני יבלע אותך, ותכנסי לבטן שלו.”

“כמו שהייתי בבטן של אימא תרנגולת?”

“משהו כזה.”

“איזה כף, דני יטיל אותי, ואחזור למקרר.

מה את אומרת על זה?”

“בזזז…בזזז…בזזז…

להתראות, חמודה!”