עֶשֶׂר מַכּוֹת מִצְרַיִם

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ לְמִצְרַיִם

מִכֵּיוָן שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן הָיוּ רְעֵבִים

וּמִיָּד בְּמִצְרַיִם הָפְכוּ לַעֲבָדִים

מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַקָּרוּי פַּרְעֹה

צִוָּה כִּי כֹּל בֶּן בְּכוֹר שֶׁיִּוָּלֵד יֵשׁ מִיָּד לְהָרְגוֹ

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹבְלִים

וּמִיָּד זוֹעֲקִים

אֶל ה’ מִתְחַנְּנִים

שֶׁיַּעֲזֹר לָהֶם לִבְרֹחַ מֵהַמִּצְרִים

ה’ לְבַקָּשָׁתָם נַעֲנָה

וְאֶת שְׁלִיחָיו מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אָחִיו

אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם פַּרְעֹה שָׁלַח בִּמְהֵרָה

מִמֵּנוֹ בִּקְּשׁוּ לְהַסְכִּים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּדְבָּר לָצֵאת

עַל מְנַת לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת לָאֵל

הַמַּטָּרָה הָיְתָה בְּרוּרָה

שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יַחְזְרוּ לְמִצְרַיִם בְּשׁוּם צוּרָה

מֶלֶךְ מִצְרַיִם לֹא הִסְכִּים

וּמִיָּד ה’ אֶת עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת עֲלֵיהֶם הֵבִיא

בַּמָּכָה הָעֲשִׂירִית פַּרְעֹה נִכְנַע

וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵתִיר לַחְזֹר לַשִּׁגְרָה

וְאֵלּוּ הֵן עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת:

דָּם: בְּכֹל מָקוֹם בּוֹ הָיָה מַיִם, הַמַּיִם הָפְכוּ לְדָם. לְמִצְרַיִם לֹא הָיָה מָה לִשְׁתּוֹת וַאֲפִלּוּ הַדָּגִים מֵתוּ בְּעוֹדָם רַבִּים.

צְפַרְדֵּעַ: בְּכָל מָקוֹם הָיוּ צְפַרְדֵּעִים, גַּם לְבָתֵּיהֶם שֶׁל הַמִּצְרִים הֵם הָיוּ מַגִּיעִים.

כִּנִּים: הָאֲדָמָה הָפְכָה לַכִּנִּים שֶׁהָיוּ בְּכָל מָקוֹם, עַל הַמִּצְרִים וַאֲפִלּוּ עַד בַּהֲמוֹתֵיהֶם הָיוּ מַגִּיעִים.

עֲרֹב: חַיּוֹת טוֹרְפוֹת שֶׁהִסְתּוֹבְבוּ לָהֶן חָפְשִׁי בָּרְחוֹבוֹת.

דֶּבֶר: דֶּבֶר זוֹהִי מַחֲלָה, חַיְדַּק שֶׁתּוֹקֵף אֶת הַבְּהֵמוֹת שֶׁל הַמִּצְרִים.

שְׁחִין: כְּמוֹ מַחֲלַת אֲבַעְבּוּעוֹת רוּחַ, הַמַּחֲלָה תּוֹקֶפֶת אֶת הַמִּצְרִים וְאֶת הַבְּהֵמוֹת בְּכָל הַכֹּחַ.

בָּרָד: בָּרָד כָּבֵד וְדוֹקְרָנִי יוֹרֵד לְלֹא הַפְסָקָה, הוֹרֵס אֶת הָעֵצִים וְאֶת כָּל הַגִּדּוּלִים בְּמַכָּה.

אַרְבֶּה: לְהָקוֹת שֶׁל חֲגָבִים אוֹכְלִים אֶת כָּל הַגִּדּוּלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ אֲפִלּוּ מִעוּטִים.

חֹשֶׁךְ: בְּמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים שָׂרְרָה אֲפֵלָה מֻחְלֶטֶת , וְלֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת דָּבָר וְאִישׁ לֹא עָבַר.

בְּכוֹרוֹת: בְּמַהֲלַךְ הַלַּיְלָה, בְּכָל מִשְׁפָּחָה מִצְרִית, הַבֵּן הַבְּכוֹר מֵת.

מַכַּת הַבְּכוֹרוֹת הָיְתָה קָשָׁה מִיָּדִי לְמִצְרַיִם

וּלְאַחַר שֶׁפַּרְעֹה נִכְנַע,

הִגִּיעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמִּדְבָּר,

“קָרַע” אֱלֹהִים אֶת יַם סוּף לְשָׁנִים

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל חָצוּ אֶת יַם סוּף וּבָרְחוּ מִמְּצָרִים.