ויקי שטמר – בואי נרקום אהבה
Copyright © 2015
וואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו אמנון מנהל פרוייקט פסיפס 2/3 אני נרגשת והמומה מהספר הדיגיטלי שעשית לי ללא ידיעתי כל כך ריגשת אותי עד דמעה נאלמו מילותי איך עשית עבודת נמלים לקחת שיר ושיר שלי. אספת תמונות והכל בזמנך ומזמנך יישר כח. והכל בסתר בכוונה טובה באהבה גדולה לאדם כלום לא מובן מאליו כל כך יפה כל כך השקעת. כל כך מרשים. כל כך יפה בחרת שירים ותמונות שאני כבר שכחתי מהם ואתה מצאת אותם ממש נוסטלגיה כל הכבוד לך אמנון היקר. לא סתם נאמר יש מלכים על פני האדמה ואתה אחד מהם אפילו בעלי התרגש והוא מוקיר לך בגדול להתגאות באדם כמוך חיבוקים איש יקר ויקר מלב אוהב
מי יתן וירבו כמוך כמה אהבת אדם לאדם יש בך
כלום לא מובן מאליו
*****************************
ספר דיגיטלי מתנה מחבר יקר במיוחד איש משכמו ומעלה
אמנון יוגד יישר כח
באהבה ויקי שטמר ידידות עמוקה
האושר
האושר אינו כמיהה – אלא בחירה
אילו ידעת
כמה אושר בתוכי
אשר נרקם
פיסות חיי
גם בעליות ומורדות
אל האושר נסקתי
לא איפשרתי לברוח
טמנתי במגירות ליבי
חברתי אליו
כמו חלק מגופי
נתתי לו מרחב
להרגיש חופשי
אילו ידעת
מה רב אושרי
אשר אוחזת
ולא מאפשרת לפרום
את האושר בתוכי
לכל המבורכים והברוכים שנכנסו לחיי באהבה
במהלך השנים והשנה בשהותי כאן
ערב טוב ושקט בארץ ובעולם
כשהשעות חולפות והשמש שוקעת
כשהערב מגיע ויום חדש בפתח
כולם נמים ברוגע את שנתם
כולם מדפדפים עוד יום ביומן
וישנה אחת שיומנה נסגר, ומתחלף…
ישנה אחת ששנה מלאת עשיה מאחוריה
ישנה אחת, ששנה ברוכה מלפניה
והבוקר יאיר את יומה
השחר יחרוט בה חיוך
השעות יתנו לה בריאות איתנה
הדקות יחוללו בידיה פלאים
השניות יטבעו בה אושר
וכמו כל שפע אלפיות השניה,
יהיה לה שפע ברכה והצלחה
אהוביה סביב, משרים בה רוגע, שלווה
ויתבעו בה נחת תמידי
סביבתה רואה אותה מבורכת
ושכך יהיו ימיה.
בשמה ובשם האהבה
מבורכים כל האנשים שנכנסו לחייה
..
ערב טוב מאיר ומואר לכל החברים שנכנסו לחיי
והם ברוכים ומבורכים בחיי
באהבת חינם
לא לא שיניתי סטטוס
זו אני לעולם לא אשתנה
שתי רגליי על הקרקע
גם אם הדרך נעה
אנסוק לאורך שבילים
כמו עצי הברוש
אשאר זקופת קומה
בסטטוס ענווה
לא אחליף את חבריי
להם אזכור דברים טובים
לא אשכח את העבר
אשר הנחתי לו מזמן
אצעד בדרך היושר
שם אבחר את יקיריי
אמשיך לכתוב את שירי
למען האהבה
באהבת חינם לכולם
שבוע טוב ומבשר ושקט על כל ישראל אמן
love viki
שאלה ?
אתה שואל
מה אני כותב
אני עונה
את שהלב אוהב
מה שנכתב
זו מילה
שכבר נבראה
בשירים יוצא
לחלל זורק
במחול יוצא
על הלב פורט
אתה שואל
אני עונה
שנינו מסכימים
את שהלב מכתיב
גם עננים מאירים
אתה לעולם לא תבין
אף אחד לא יכול לראות
את העננים בתוך עיניך
רק מי שמרגיש
מבין עד כמה הם מאירים
אתה מחייך לכל
בחוץ הכל ורוד
אם רק ידעת
כמה העולם גדול
יש בתוכו כדור עגול
תן לטבע לחבק אותך
בכל רגע מיממה
מעניק מנפלאותיו
שובל ריחני יעבור בראותיך
הפרחים אליך מחייכים
לא יניחו לך בדד
עטוף באהבה
הכל יהיה בזמן עבר
העולם כה יפה
מסרים בחלום
הלכת בדרך
ללא מוצא
גם כי נבחרה עבורך
אפסע לצידך
השקה את האדמה
אשר נותרה
נושמת בקרבי
אתגעגע אליך ולך
פניך הקורנות
באים אלי בחלומי
כה יפה ראיתיך
זיו פניך האירו
כמו לוחות הברית
קבעתי דמותך לנגד עיני
צרבתי את החיוך בליבי
כדי לראות אותך
כל רגע ביממה
רק רציתי שתדע
הופעתך בחלום
עם מסר לחיים
יודעת אנוכי
עימדי אתה לעד
כה אהבנו
היינו בודדים
כאשר העולם
נם את שנתו
שקענו בחלומות אהבה
אחזנו בלילה
פן יעלה השחר
נותרנו בטעם של עוד
זכרונות מתוקים ממרום גילנו צפים
זיכרונות מתוקים
זה היה בערב סתיו…
רוח פרצים
על חלון ביתי נקשה
ראש הטופס
הכל סביב חשוך
רק פנס בודד
האיר את חדרי מבעד
לתריסי עפעפי
קול שריקת הרוח
ישבתי קפוא על מיטתי
אוחז בכינור
מנגן בלהט ניגון
מהפגישה הראשונה
נשימתי נעתקה ממקומה
כאשר שמעתי פסיעותיך
נזכרתי איך באותם ימים
ברחנו יחדיו מחפש פינה חמה
לאור ירח לשמוע את קולות האוהבים
יושבים בתוך שיח פרחים
על ספסל מרופש עב שנים
צריבה עמוקה
אתה שחדרת
לנבכי נשמה
הותרת צריבה
באותה נשימה
עטפתי אותך
בחוש מחשבה
רקמתי בשבילך
חלומות לסירוגין
ריחפתי עמך
בתוך דמיונות
רציתי להטביע
בך זכרון
עמדת מנגד
ואף לא מילה
רק דמעה
על לחי נשרה
מתוכה רקמתי
עבורך תקווה
תישא אותי
לעד
להיכן תלכי
להיכן תלכי
אוהבך תדיר
בליבי תרקדי תמיד
אצרוב דמותך בתוכי
כשהעולם נם
אתהפך על יצועי
גם כי מעיני
תדירי שינה
למראית עין
אעיר בלבך אהבה
הלילה בו עזבת
ליבי נצרב מכאב
רציתי לאחוז בך
לא היה בי כוח
לעצור את שנגמר
פסעתי לתומי
מחשבות טיילו בראשי
על מה ולמה
נעלמת מחיי
נשארתי במקום
ללא נוע
כמו נציב מלח
אספו כוחותיי
החלטתי להמשיך בחיי
מרבדי הזמן
בציפיה לו
לאור כוכבים
קלעתי צמות
חשקתי נערה תמה
מרחוק ראיתיו
שמעתי קול
מתוך משב רוח
אשר הרקידה
את האדמה לרגליי
השילה ממני
את מרבדי הזמן
כמו עלי
שלכת בסתיו
כשהתקרב לקראתי חשתי
את פעימות ליבו
כשעון החול
התלוי מאז
את ידו אחזתי
בפניו נשקתי
החושך הסרתי
הסכרים נפרצו
שטנו במרחבי הזמן
להתנות אהבה
על זמן שאבד
את חיינו קשרנו
בשכרון חושים
דמעות של אושר
התכווצנו מאושר
לראותך עומדת
על הדום ענק
כשראשך נגע בעננים
ואת נרגשת
מביטה אל עצמך
דרך המראה
בהתרגשות עצומה
ממאנת להאמין שזו הנך את
הגעת למעמד הרגשי
לקראת תחילת הדרך
אשר האושר ידבק בעור
בעיניים נרגשות
חשנו את דופק ליבך
כתופי רם משתקפים
מתוך עיני התכלת
דמעת אושר נשרה
על פננו דבקה
הותירה לחלוחית
המחישה את הרגע
המיוחל לבוא
אילו ידעת
אילו ידעת
מה רב אושרי
היית מגלפת
כל תו אלו המילים
על צווארך
ארצה לענוד
לך עדי בגוון שקוף
כדי לראות
אותך בתוכי
רציתי לאחוז
באריג שמלתך
לרכב על קרן אור
לצאת איתך במחול
בואי נצא
לעת שחר
לשמוע רינת הציפורים
להישטף בנחשול החיים
התלכד בצביון נשמתך
בתוך זיו אור
הבוקע מתוך
מפיץ אהבתך
תקווה
הימים חלפו
מתהפך על יצועו
להדחיק כאב
מהרהורי לב
שוקע במצולות
חובק את הכר
כשם שחיבקתי
ואת הינך ואינך
שקועה בבועה
ואין בפיך מילה
רק מבט קפוא
ואין בחוד
עטי לכתוב
תלשת את ליבי
רוצה לעוף
כדי לתת לך
דרור למחשבותיך
להטביע בהן תקווה
בואי נרקום אהבה
בואי לעת ערב
איילת אהבים
נרקום אהבתנו
מעיינותיך
המתפשטים ממך
אהיה איתך
הנני ערירי
בלעדיך גלמוד
לצידך אחוש גילה
הסהר לנו יאיר
בחיוך ביישני
מתוך אפלה עלטה
את אהבתנו תאיר
בואי נראה את חיינו
כמו הפרחים בגן
עד אין קץ נרווה
את הלב נרחיב ברון
קולי נדם
מיתר קולי נדם
בלעדיו שממה כמדבר
ציפיתי לו לשווא
נעלם כלא היה
לקחתי כינורי
רציתי לנגן
ללא קול סרב
בכה הכינור
ללא קול אני דומם
נותרנו עצובים
אני והכינור
לפתע רז לי לחש
אקדיש את קולי אמר
שמעתי קול
בתוך כינורי
זלגה דמעה
מתוך מיתריו
אשר הותירה
בי תקווה
ימים של תקווה
היום שאחרי
בו השמש זורחת
מאירה עיניים
ליום אחריו
את שהיה
איש לא ישיב
נלמד את הלקח
מיד להשיב
היום שיהיה
שונה למדי
נושר כמו הסתיו
יום מלא תקווה
הימים שיבואו
ייטיבו עימנו
זכרון מר
הופך למתוק
סערה צורמת
מתוך סערה
פרצו מילותי
הלכו לפני
ישאו את שירי
גם הדממה
אשמע את קולה
בכל יממה
הזוועה מול עיני
לעת ערב
אשקע בשממה
אביט לתוך
כמסע במדבר
אשמע את קולך
יללת תנינים
חנוק מדמעה
עד מתי אלוהי
מתוך המילים
נולדו הימים
אותה דומיה
יהללו הלל
ציפור נפשי
אכן זה היום
בו העולם שתק
כמו ברק הכה
השמש קרניים שלחה
להאיר את שכבה
שהירח הביט
באור האיר
ציפור לחשה
רז לגמרי
לא מובן
בתוכי הנחל געש
גשם זלעפות
נשרו לתוך עיניי
ואני תוהה
אבל לא טועה
מתוך הרעם
הסכר נפרץ
רקיעים נפתחו
נותרו בדומיה
עף עם הרוח
פנס בודד מאיר
דמעה לחלחה
עלי לחי דבקה
הוי ציפור נפשי
גם את
לא תוכלי
להיות עצמי
בלעדיך אבוד –
“שיר שפרץ מהמגירה לפני עשרים שנה נכתב “לא ספציפי”
נשבעתי לאהוב אותך
אחייה למענך בשבילך
אתן לך את אהבתי
אעטוף אותך בתוך ליבי
אשמרך יותר מעצמי
אעשה הכל עד תהיי שלי
אילו יכולתי לבכות בשבילך
הייתי נותן לך מדמעותיי
אוהבך יותר מעצמך
רק השיבי לי בכן
לפחות בואי בחלומי
לקחת לי צלע מחיי
נותרתי גלמוד וערירי
כוחותיי נטשו
אבדו עקבותיך
תני לי דקה מחייך
בלעדיך אבוד בעולם
לא נותר בי כוח
חיפשתי אותך בתוכי
נשארתי לבד עם עצמי
השיבי לי את חיי
עברתי מכשולים
נלחמתי בשבילך
כדי להשיב אותך
בואי ולו רק בחלום
שבת המלכה
אם רק ידעת
כמה לך מחכים
והנה את בדרך אלינו
מאירה ומוארת
שבת המלכה
הלוואי ותביאי אלינו שלום
הלוואי ותביאי אלינו שלווה
הלוואי ותביאי אלינו אחווה
הלוואי ותביאי לכולנו שמחה
הלוואי ותביאי שקט במדינה
הלוואי ותאירי את האבלים
הלוואי ותביאי בריאות לכולם
הלוואי ותביאי צדק בעולם
הלוואי ותתגשמנה כל בקשותיי
את הברוכה
מכל הימים
לך כולם
באהבה מצפים
שבת של קדושה
באור יקרות
את אור השכינה מביאה לכל
מי יתן ותשרה על כולנו שלווה ושלום
פרוש כנף
הגעת למקום
בתקווה לאור
אל תישבר
כמוך רבים
לא הכל שחור
יש גם לבן צחור
הכוח טמון בך
אתה לעצמך
איש מלבדך
לא יוכל לך
קום והתהלך
החיים שרשרת
חלק זוהרים
ישנם אפרוריים
גם מסובכים
בכל הצבעים
אתה כפרפר
שנולד זה עתה
זה הזמן
לפרוש כנף
תדע הכל מאחור
כנרת שלי
נותרתי נכסף נפעם
מול יופייך הקורן
לרגע ניצבת בחלון עיני
אותי אל חיקך עטפת
תקווה כי תשובי
עם שחר השכם
יפרוץ את הסכר
מול פניי
אחוש מתיקות
יותיר בי טעם
של עוד
עד אפגוש בך שוב
נסעתי לאורך שדות ירוקים
רציתי להיות לך סירה
לשוט במרחבך
הוי כנרת שלי
הגעתי הלום
עטפתי אותך
במעיינות דמי
השארת טעם של עוד
חיי שושנים
בנית ארמון
אך הוא קרס מעומס הזמן
נותרו בו יסודות
טמונות באדמה
אלו הנותרים
שהזכירו לך ימים
שהיו לך
פרמת מחשבות
ניתחת כישלונות
ספרת יתרונות
השקית זרעים
בטרם הפכו עצים
הבטחת לעצמך
בבוא העת תבנה
ארמון מאותם יסודות
כדי לטעת
חיים יפים כשושנים
חיי שושנים
איך באישון לילה
השלת מעליך את הקליפות
כמו עיוורת נפגשת
עם ולא אחר סוררת
עשית את הבלתי יאומן
אכן את האפשרי
על מצפונך
שחברתך נמה שנת יישרים
ואת מתרועעת עם האחד
בזמן שאת עוטפת אותה במנות חיבה
בוזי לך הסירי מסכות מפניך
שהרי אילולא הם לא היו
חלפו שנים היא מחלה לך
היתה ענווה מאין כמוה
זו דרך תורה בה דגלה
רק חבל שנותר זיכרון מר
שום דבר לא יוכל לתקן את העבר
קבורה באדמה בוצית
כדי לשכוח לתמיד
ומשם פתחה בחיים אחרים
רק רצתה להודות לך
אילולא המקרה
היום חייה היו שונים
היא מוקפת מאז בחיי שושנים
מאז אותם ימים
ההבטחה
כן הבטחת לי שתבוא
ההבטחה בוטלה
לא בגללך.
הבטחה גורלית
כך נקבע משמיים
הנסיבות הרחיקו אותך
אין מחילה אותם טרוריסטים
אשר טחו בך בחבריך הרבים
הותירו רבים המומים כואבים
בשירים נאמר שזו תהיה
המלחמה האחרונה
המציאות שונה
ואתה נשארת צעיר לנצח
הבטחתי לשמור לך אותה
עטפתי בחום את המלאכים
הדומים לך כשתי טיפות מים
ואז הברק בה הכה
בשעה שהשמש שקעה
באותה נשימה
נפלה לבנה על ראשה בתדהמה
לא היה בי הכוח להושיע
ואני חובקת. זוכרת
זעקות שבר
חדרו לנבכי נשמתי
ניפצו כזכוכית את הצער
כמו בומרנג זה חוזר
מזכיר נשכחות. את אשר קרה
קולו של נייר
הנייר בי הביט
לקח את ליבי
בסבלנות לי ממתין
למלא בשירים
ואני מביט
ואפילו תוהה
האם הוא צודק
ואולי אני טועה
חשבתי לי
בודד למדי
עצוב על מדף
שקט בלעדי
הדף נעלם
לפתע נפל
חיפשתי חדש
אני כאן צועק
הנייר שוב הביט
אותי הוא המיס
לקחתי מילים
חרזתי לו שיר
אתה חסר
אתה לא תהיה
אבל היית
הפאזל התנפץ
את החלק החסר
לא ניתן להשיב
הכל כאן שונה
הותרת שממה
הקול המבט
חסר לכולם
המילים נותרו
תלויות על קולב
בתוך ארון הדממה
הכל שקט
מאז עזבת
אתה מופיע
לעיתים רחוקות
בתוך חלומות
מביט מחייך
ושוב חוזר
אבל תמיד
מותיר דמעה
על לחי ייבשה
מאז גם
הקול נעלם
כמו צל אחריך
שני קולות אבדו
בתקווה שישובו
אבל לא לא ישובו
נדמו לנצח
שטו מעל ענן
מכים תופי תם
גם השקט נדם
הפרחים נבלו
הגן נותר מיותם
גם הציפורים עזבו את קינן
ואולי עוד ישובו ואולי אולי
אבל לא לא ישובו
הכל והקול נדם מאז
הדיו דומע
אתה לי מאוד מיוחד
ברעדה מחזיקה בך
אתה היום שונה מאתמול
מילותיי צריבות די
קשות לעיכול
אתה דומע
לא נובע
דמעותייך ייבשו
אתה שותק
הדף ריק
אין מענה
מסרב
להעלות על הכתב
מביט בדממה
את שעל ליבי חש
לא שואל לא חונק
נותן את הזמן
לדמוע לעכל
להפנים את הכאב
להשקיט הסערה
המתחוללת כסופה
עטי היקר
הנח לנפשי
לעת עתה
אתה שומע
גם אני דומע
כמו רעם
נחתה היריעה
במטר של דמעה
והכל סביב דממה
מתוכה נוצרו מילותיי
הים האכזר – לזכרו של חבר ילדות
נסחפת לים
לגלים שכה אהבת
ליטפת כל גל
לפתע מעדת
ללא יכולת
במערבולת החיים
הברק הכה בחוזקה
הרעם הרעיד מיתרי הלב
ממאן להאמין
ברגע של שלווה
נסגר שער הניצחון
השארת מאחור פרחים
דוממים ודומעים
חמה שקעה
קרניים שינו גוון
מול הים האכזר
חנוקים מדמעה
על החול החם
שכבר צרוב
בטרם ליבך נדם
נותרו זכרונות
שנחרטו על סלע
בים האכזר
אדמתי
הייתי מתולתל
בין גלי רגשותייך
נשארתי לצימאון
אדיר לנוכחותך
צחוקך המתגלגל
הזכיר מנגינות נשכחות
בצליל נוגה
ערגה לארץ
נפשי מיוסרת
אפסע אדמתך
שמע אביונך
אל תעלם אזנך
ארצי אדמתי
אוצר בלום
אותך קיבלנו
נכס משמיים
שקרים
בים של שקרים
חלקם לבנים
רובם שקופים
נסחף בסירת רגשות
בתוך ים סוער
גולש על גלים
חוצב באבני חושן
אוסף פירורים
מזון לציפורים
כתר משובץ
מונח לראשו
בשלל גוונים
מפזר יהלומים
בין חצבים להפליא
עד מתי תתעלה
מעל עצמך
גם השקר הלבן
זמנו תם
מתייסר
ואתה חסר אונים
ללא יכולת לנוע
הזמן אינו מיטיב
ואינו עומד מלכת
השקט סביב
חוסר העשייה
מטריפה את דעתך
זוחל בתוך ים מחשבות
כמו עכביש מתפתל
מחפש דרך להימלט
לימים שהיו והאירו החמה
ושוב שוקע בגלל מחשבות
כמו אוניה בלב ים
בתוך סערה אשר שוקעת
במערבולת החיים
נפש פצועה כציפור ללא כנף
זועק בדממה בתפילה חרישית
הכל דומם אין מענה
דמעה נושרת כעלי הסתיו
אולי המחר יפציע אולי
שוטי עימי
צופה בך מרחוק
רוצה לאחוז מקרוב
משהו מונע
ליבי מטלטל
כמו סירה נסחף
סוער כמו גלי הים
לא יכול להניע
את רגליי
שוקע כמו סירה
בתוך מחשבותיי
את עומדת כסלע
שורקת כמו הרוח
שולחת חיוך תם
ואני חסר אונים
לגעת בך
לשוט לקראתך
לנפץ שתיקתך
לתת לך לצפות
מתוך עיניי
בואי נשוט בשניים
לאחוז בשתי ידייך
שחררי סכרך
אסיר מעליך דאגה
ממעיינות אהבה
יום עטוף באהבה
מיוחד לאוהבי המילה בקבוצה
זה הרגע נלחץ ידיים
והשמחה עד השמיים
חיבוקים ונישוקים
בשלל גוונים
מתוקים כממתקים
כמו שובל נצעד
על במה בגאווה
עוד ידינו נטויה
את הסכר נסיר
בדרך לפסגה
גם כי יחסיר פעימה
נצא כולנו במחול
בענווה ורכות
לקול אוהבי המילה
דמעות שמחה
כיין נוטפות על לחי
אותיות ירקדו מולנו
המילים ירקעו לרגלנו
זה הרגע להודות
למלכים על פני האדמה
אשר-גיא-אמנון-כרמי
ולכל העוסקים
צוות לעניין
באהבה לכם
לכם המתוקים הגוזלים והבוגרים
כבר מעל עשור שאני לצידכם באהבה
חיש מיד מפה פורשת
רעש מאומה
כולם ליד השולחן
רגע של הסבר
וחיש מיד לעבודה
כה מתמוגגת להביט
מקשיבים לכל מילה
ויקיויקיויקיויקיויקיויקיויקיויקי
כל הזמן לי רק קוראים
בחיוך אני לוחשת
ויקי לכולם עוזרת
חולפות השעות העבודות מוכנות
פשוט להתגאות
על המוגמר והרצון
ויקי כבר חושבת
מה כדאי כבר להכין
אולי עיסת נייר נבנה כל מה שרק ניתן
אולי נייר פרגמנט שנה טובה נייצר
אולי חוט ומחט
שלל דברים במלוא הנחת
אולי נצייר ועל קירות במכחול נקשקש
אל תלכו לשום מקום ויקי כבר מיד תחזור
בשירים וחיבוקים
את צווחות הילדים
ירעידו הקטנטנים
כדאי לכם להתאקלם
את הבכי הפסיקו מהר
ויקי כבר בדרך
לחייך תמיד מבקשת
עד אז שולחת לכם תלמידים בהצלחה עד לבואי
ולכם ילדי הגן שלל של חיבוקים
ויקי גם בדרך אליכם
לקראת היום מרגש וזה קרב
אין ספק מרשים
לאחוז בהם כילדים
להביט בהם באושר רב
להתגאות בהם בעונג רב
להודות ליוזמים היקרים
על במה
מבטים מצטלבים
התרגשות עצומה
יד נלחץ, חיבוק לכל
יישאר טעם של עוד
באהבה ממתינה ליום
בו נפגש כולם
מי שמכיר מי שמזהה לא להסס
לבוא לחבק להחליף מילה מכל הלב
והכל בשמחה ובאהבת חינם
בציפיה דרוכה אוהבת את כולם
בהצלחה רבה לכולם,
תודה מראש לכל העוסקים במלאכה
יישר כוח פסיפס 2+3
חוף מבטחים
כל רצתה
חשקה נפשה
חוף מבטחים
והוא כמו המותג
מתהלך לצד
רובדי הזמן
נהרות זרמו
רגשות נסחפו
שמיים רעשו
דחקו אשליות
יצרו שריון
ריחפו בדמיון
האדמה רעדה
את פיה פערה
הכל התמוסס
טיפות נשרו
על לחי דבקו
מחקו זכרונות
מחזה מאיר
חיזיון אדיר
נותרו חבוקים
ללא מותגים
חוף מבטחים
זרימת החיים
ים של מילים
מול הגלים
מתעתע גורל
שם גורף
את מילותיי
בתוך הקצף
מושך בעט
הלב מכתיב
כמו גל סוער
גם שהים נרגע
נרגש מעונג סערה
ללא תמרורים
אוחז בסלעים
בטרם התנפצו
נושא תפילתי
מול השקיעה
בין המילים
הרהור מחשבה
שמיים כחולים
פעמים אפרוריים
הלב רוטט
עיניים יבשו
עונות חולפות
חיים משתנים
מצב שונה
שקט דממה
מחשבות על ימים
זכרונות צרובים
אין דין
ואין דיין
מכות נוחתות
סופגות מהלומות
מול הגלים
סכרים נפתחים
מילים פורצות
דמעות אושר
על לחי דבקות
אהבה נצחית
פרצת לחיי
סתם ביום של חול
ללא תמרור
בלי לומר מילה
צעדנו שלובי זרוע
פסענו ברחובות הומי אדם
התעלמנו מרעש מכוניות
צפינו נחלים
זרמנו בתוכם
בתוך המחשבה
זרימת החיים
השמש זרחה בשבילנו
הירח האיר דרכנו
הלבנה האירה פנים
הכוכבים זרחו עבורנו
אט אט נסחפנו
בזרם דמיונות
גלי אור עטו עלינו
בקעו מתוך עוצמה דרכנו
בתוך יצירה מהבהבת
יצרנו אהבה נצחית
סבתוש
כמו סבתא אווזה
תרה סביבם
בכל פינה
להבטיח שלומם
והם כה יפים
מתוקים נמסים
כמו סוכריה בפה
מזכירים סביבונים
ללא מעצור
כמו רובוט
הולכים קופצים
צורחים כמו תרנגול
צונחת מעולפת
טעמם המתוק
משאיר בי
טעם של עוד
טעם לחיים
שיר לחבר
כן אתה ולא אחר
יודע לשים גבולות
איש עלם חמודות
מיוחד במיוחד
חלפו שנים
מאז הכרנו
איש שיחה
נעים הליכות
לא שופט
צדק רודף
שלום מבקש
לכל חפץ
לב רחב
כמו מפה
לאורכה ורוחבה
לפני הכל אדם
איש תמים
נעים לבריות
צדק תרדוף
עניו לפני הכל
איש מיוחד
חובר לכולם
יד לשלום
מושיט לכל
זכרונות נותרו
הכל נטוש
רבים עברו
חלפו דורות
נשארו זכרונות
ספסל מיותם
שם בפינת הגן
מרופד שבור
גזע עץ ענק
מגולף לחלוטין
שם רקמו באותם ימים
אהבת נעורים
כשהיא בשיא פריחתו
שוקק כמעיין נעורים
סודות רבים נחרטו
רק זוג ערירי
נותר מיותם
ועדיין יושבים
מדי ערב על ספסל
כמו בימי נעוריהם
חבוקים מאושרים
בפניהם חרושי הקמטים
מזכירים תלאות החיים
מבט מצטלב בחיוך תם
מתוך שלולית
צפה דמותך
הותירה גומה עמוקה
הכל נטוש
רק זכרונות נותרו
נטרפה דעתו
דעתו נטרפה
מחשבות השתבשו
סימני טיח מטפטים
על ראשו וגרמו לעיוורון
משוטט סהרורי
מטיח לשונות אש
מנווט עבור כולם
ואין מי שיעצור בעדו
כשוטים אחריו נסחפים
במערבולת החיים
מגלף מתוכם
קליפות עובש יבשות
למראית עין מאיר כשמש
עיניו חובקות
דיבורו נעים הליכות
זה השד שיוצא מתוכו
דעתו נטרפה השתבשה
ילד
ילד רק אותך ביקשתי
את חייך רקמתי
חייה אותם בדרכך
פעל מתוך השראה
תהנה מהרגעים הקטנים
אם שגיתי העבר דף
דלג על העבר
תתקדם אל העתיד
חייה את ההווה
יש ימים ידעת מה קורה
הרי מעיניך לא נעלם דבר
בשביליי חלומותיי
פסעת דרך המלך
ידעת מה אסור ומה מותר
שזרתי את חייך
מרקמה אנושית
מתוך נחל זורם בתוכי
ילד אם ידעת ותדע
רק אותך ביקשתי
ואבקש
עץ התמר
והוא לא בא
מחר אצא בבוקר השכם
אל הגן ליד עץ התמר
שם פגשתיו לראשונה
ישבנו בין השיחים
חיפשתי את דמותך
בתוך שלולית
אשר השמיים
משתקפים מתוכה
שמעתי את רחש המים
מתוכה
ואתה איננו
עצמתי עיניי
אולי תופיע
ארזתי סודותיי
כמו שעוטפים מתנה
מול ירח בהיר
רציתי לאחוז בך
נעלמת בדממה
ידעתי אבדת לעד
אילו ידעת
לצד עץ התמר
קבעתי דמותך
במו ידיי שלולית אשר יבשה
והותירה בי טעם לחיי
תני סימן
תני סימן
דמעותייך אעטוף
זולגות מתוך שמחה
בדקות של ברכה
אור כחלון
האתמול הולך
עם אור ראשון
את מחול התשוקה
השאירי ליום המיוחד
העצב מסתלק
כי בך הכוח מחי דמעתך
מכל כאב
המשטה כל לב
תני סימן
העבר חלף
האתמול נשכח
המחר יהיה כאין
ההווה כאן ועכשיו
מתוך דמיון
יומנה של אשה
לא לקחת זאת אישי זהו יומן חייה של אשה שביקשה שאכתוב בשבילה
אתה פוסל מילים
באופן שגרתי וקבוע
אם רק ידעת
חדות הן כתער
אבל לא הבנת
וגם לא תדע
בו העולם
אתה חי
הכל במה
קבעת להיות שחקן
עיניך צרות מלהכיל
מקובע אתה בדעותיך
שם כל חיות הטרף
משוטטות באין מפריע
עד מתי יעלוזו רשעים
רק מביט
ללא מילים
בשתיקה רועמת
עיוור צבעים אתה
את נפלאות הטבע
צבעת בגוון כהה
מתוך בחירה שלך
בשבילך זה העולם
מקובע בדעות קדומות
צא ממרחב בינתך
העולם כה נפלא
אם רק תרצה בכך
צא
בית מאהבה
כל האורות דולקים
השמיים לך מאירים
אוחז בשתי ידייך
לא מוצא את המילים
לאור כוכבים
לך אשבע אמונים
את הלב מאיר
בשלל גוונים
בואי בניחוח אהבה
השקה אותה בפרחים
ברגע של חולשה
נאחוז במעיין החיים
כל האורות כבר
ממילא דולקים
יש לך ניצוץ בעיניים
את השמיים מאירים
מתוך תכלת עינייך
דמעת אהבה לך נושרת
ארחף כענן
אביט לתוך ירח
אשוט בעיני על מרבד רקיע
במרחב הדמיון
אבנה בית מאהבה
קיץ לוהט
אתה אהוב עלי
בציפיה דרוכה
לך תמיד מחכה
למרות הכל
כשאתה כבר כאן
אתה מכה בחום
עד כי מחפשת מחסה
לברוח ממך
כשבא במגע
עם הטבע
דורס כל מה שבדרך
השלכותיה רבים הם
הפרחים קמלים
הופכים לדרדרים צהובים
אבל הודות לך
משקה את גופי לרוויה
כשאתה נוגע
אתה גורם כוויה לעור
למרות הכל
אתה אוהב לכל
חום יולי אוגוסט
בציפיה דרוכה
ממתין לבוא הסתיו
פרח החיים
קחי לך פרח
אל תתמהמהי
הן לך קטפתי
ורדים לך הגשתי
בטבע נגעתי
בשבילך שזרתי
ורדים צבעתי
כמו לחייך הוורודות
החיים לצד פרחים
כה עסיסיים
מלאי צוף מתוק
כמו פרפרים נוסקים
קחי לך פרח
מריח הבשמים
בטעם החיים
ילווה אותנו תמיד
תישאר לצידה
תישאר לצידה
בכל שלב בחיים
יחדיו תדלגו
על מכשולים
שכבר היו ויהיו
שרדתם חורף קיץ
חום וקור
זקפתם קומה
גם לצד הפרחים
אשר יבשו
החיים השאירו אתכם
חזקים מתמיד
גם כי כאלו
תישאר לצידה
יש מהסוף
גם התחלה
מילותיי
אוחז במילותיי
אותם שזרתי בחוטי זהב
לעת עתה מניח אותם
באחד מחדרי הלב
שם יישארו עטופות
בגוון של שלווה
בבוא הזמן אשלח
אל החופש
משם ינועו בקלילות
כמו חסידה באגם
עד יפרו עצמם
זיכרונות
נובר בזכרונות
מנסה לדחוק את
הזכרונות הרעים…
לתוך פח האשליות
אוחז בזכרונות
אשר היו חותם
בדרך למסע
קושר אותם
מילות אהבה
כדי שישאו עימי לעד
תודה
לא יכולתי לבקש
יותר ממה שצריך
להיות לו לאדם…
השגחה פרטית
ביום מיוחד
ברגע אחד
הכל בוער
לשונות אש
עלו השמיימה
השתרבבו בעשן
צבעו את שמי התכלת
עמדתי המומה
עם שלושה פרחים
השקתי במים
להרוות צמאונם
דמעה נשמטה
על לחי נשרה
בנחת רווחה
אין פגיעה בנפש
רק רציתי להגיד
לך תודה
על טוב ועל רע
הכל הוא ממך ושלך
המכחול בידך
נפלאה יצירתך
אין מלבדך
רק אתה הכל יכול
ישתבח שמך לעד
חיי עדנה
בלילה ההוא
רצית לומר
את מה שלא
יכולת ואמרת
הרחק הרחק
בלב נשבר
שמעת את
עלי שלכת
נושרים ממך
הירח האיר
את השבילים
שם פוסעת
לאורך השנים
כמו ציפור
שבורת כנף
נגעת בנשמה
מתוך רסיסי טל
בין שלכת ואדמה
אספתי טיפות
אשר נשרו ממך
בזמן עבר מתוכם
שזרת חיי עדנה
אם תשוב
אם תשוב מחר
הכל שונה
הזמן מתמתן…
כי חלף עבר
גם עלי השלכת
נשרו מזמן
את הבשילו
ניצני המחר
האדמה יבשה
הירוק טרם שב
השמש קודחת
תמתין לבוא הסתיו
עת ינבטו הזרעים
יבשילו ניצני הזמן
אם כי תשוב
האדמה תצמיח
והירוק יבשיל
מלאכית
הניחי לה
הן בך הפצירה
לה הבטחת…
קולה זועק
באין מענה
הלב רוחש
לרסיסים נשבר
ואת חודרת
לתוך נשמה
ואין בה שנאה
בלית ברירה
אליך חברה
הניחי לה
פן תעלים אותו
ואז גם מחילה
לא תועיל לך
כן את יודעת
היא מלאכית
אותיות במחול…
עטויים
ברכות ענווה
נסוגו לאחור
מאחר וחצים
פילחו את הלב
אותיות ומילים
יצאו במחול
כשובל ביום חופתם
ניתצו אבני החושן
שמחה חצובה
במעלה ההר
התנפצו בפניהם
רק גרגירי חול
הסתירו את כאבם
עוד ידיהם נטויה
ברכות ענווה
יסירו הסכר מפניהם
בדרך לפסגה
אור השכינה
רציתי להיות לך חלון
כדי שתראה את הנוף
משתקף מחלון דמיון
את הנחל זורם
מתוך מעיינות עיניים
פרחים כדי להריח
את גופי המבושם
לגעת בכף ידך
בשביל שתחוש את המגע
להיות לך אור
כדי שתראה הכל
בזמן שאתה מרותק
פורמת את מחשבותיך
פן תאבד טעם החיים
רציתי להיות לך אור
מתוך דמיון
בריח היסמין
אם רק ידעת…
איזו כברת דרך
עשיתי למענך בשבילך
בלעדיך העולם שומם
רציתי שתדעי
חרטתי את שמך
על לוח ליבי
כמו בתיבת פנדורה
אנצור אותך
בתוכי
את שפתיך השקתי
לא מיין
בריח יסמין
כדי שתפרחי לצידי
אם רק ידעת
בשבילי
ולמעני
אגם הברבורים
הכל היה אחרת
החיוך והמבט
צעדנו בדרכי גורל…
כמו כוכב בסער
רקמנו חלומות
מקרני הלבנה
מלאכים שמעו אותנו
בקול חרישי
בלב נשבר
דופק כמו שעון
שער הדממה נסגר
בצליל נוגה
לצד עץ הדקל
לקול שריקת הרוח
כוכב שמע קולנו
חלפנו את השביל
אותו פסעתי לבד
שם אספוני כנער
בלילות קרים
כמו חלום
שט כוכב מעלי
ואת כה רחוקה
מתוך שלולית
האירו פניך
ליבי נצבט
בלב נשבר
איספי אותי
אל תוכך
אחרוט שמך
על עץ הדקל
בכתב סתרים
חזרי אלי
הכל היה אחרת
נבנה יחדיו
קן אוהבים
לצד אגם הברבורים
לילה של פריחות
בלילה של פריחות
רקדנו לאור נרות
קלעתי את צמותייך…
לצד נהר משתפל
זכרתי את תוגת הפרידה
רציתי אל התהום לרדת
הרוח בי נעצה
מעיפה אותי הרחק
כציפור מהירת כנף
נפלתי בשבי יופייך
ליבי נקשר אל ליבך
רציתי בך לגעת
ואת בת המדבר
דהרת על הסוס הלבן
זרעתי בשבילך ניגונים
להפרות שדותייך
אי שם עמוק
בתוך ליבי
פגשתי בך
פגשתי בך לראשונה…
בתוך השמש
ראיתי דמותך
רציתי בך לגעת
במבטך צרבת אותי
נסתי על נפשי
פן תתעוררי
מתוך חלום
שכבר צרבתי בו
החזקתי בחלום
חיוכך השאיר
טעם של עוד
הישארי את ולא אחרת
אל תשתני
הישארי את
ולא אחרת…
הן לך אמרתי
בין שבילים דלגי
גם כי דרדרים
הביטי בם כפרחים
אם הדרך קשה
הסירי מעניך הסכר
אל תביטי לאחור
מילים בוקעות
מנהרות דמעה
הפיחי בהן רוח חיים
אל תשתני
הסירי מחסום השתיקה
כי זו את ולא אחרת
עת רצון
רציתי להיות לך מראה
כדי שתביני מה משתקף מתוך
…
רציתי להיות לך משקפת
דרכי תוכלי לראות את העולם אחרת
רציתי להיות לך ירח
כדי להאיר לך את האחר
רציתי להיות לך קשת וענן
כדי שלא תיראה רק שחור לבן
אלא בגוונים
רציתי להיות לך שמש
שתחמם את ליבך תמיד
רציתי להיות לך אחרת
אין באפשרותי כי זו אני ולא אחרת
כדי לרצות צריך
ראשית רצון
Published: Nov 28, 2015
Latest Revision: Feb 15, 2017
Ourboox Unique Identifier: OB-81149
Copyright © 2015
