ג’ודי פז-רוטנר רכבת החיים

הקיץ הגיע

הקיץ כבר הגיע

עומד על סף דלתי

חום ושרב מתישים אותי

אייך אחצה את  הדרך

והאביב שכח לבוא

שדות לא הוריקו

פרחים לא פרחו

לא אפתח לו את השער

לא אפתח צוהר לשווא

מחכה לאביב שיגיע

מחכה שיחלוף לו הסתיו

שדות לא הוריקו

פרחים לא פרחו

על הסף מתנדנדת

בשדות היבשים צופה

מתי כבר תגיע פריחה  רעננה

אוכל לצעוד בדרכי החדשה

שדות לא הוריקו

פרחים לא פרחו

ציפור גן עדן

על גדות נחל חבוי

בין צמחים והרים

הנחתי לעצמי לשקוע

לבקר בעולמות נסתרים

שם אשקוט ואדוט

גם כאשר סופה משתוללת

אני בתוכי מתגוררת

פרח חייך בכתום

הבטיח לי חום

פרח גן עדן

ומניפה בכחול

ציפור בגינאה רוקדת

ציפור גן עדן צופרת

בין הענפים נוחתת

מציגה לראווה נוצותיה

מעל הציפור וגם הפרח

מנצנצת בשמים

קבוצת כוכבים

בשלל צבעים

ואני על גדות נחל חבוי

מוצאת את עצמי

בצבעי הקשת עם ציפור

פרח וקבוצת כוכבים

שקית ניילון שקופה

רשרוש לא ברור

תמונות מטשטשות

מכונית חולפת ביעף

אספלט, רוח נושבת

לא חשה אותה

שקית ניילון שקופה

ותוכי בה

מתגלגלת על הכביש

בכוון לא מובל

בלא משקל

סרט חיי מתרחש

שם מעבר למחיצה

אולי אמלא בה

מים שתשוט

בקצב איטי יותר

שתותאם לי

אולי אמלא בה

חול שתקפא במקום

שאוכל לראות

את מה שלא ראיתי

רכבת החיים

הרכבת עדיין דוהרת

ממוקמת היטב על הפסים

ואני בתוכה יושבת

מטלטלת לצדדים

נאחזת בקרני השיר

מועדת מדי פעם וקמה

הרכבת ממשיכה

טסה וצופרת

ואני בתוך הסחרחרת

לומדת לרקוד

גם בגשם ובסופה המשתוללת

דֶּרֶךְ  מְפֻתֶּלֶת

דֶּרֶךְ  מְפֻתֶּלֶת

חֲצוּיָה ומִשְׂתָּרֶכֶת

בֵּין עֵצִים  חוֹלוֹת  וְצִמְחִיָּה

דְּקָלִים שִׂיחִים וְאִכְזְבָה

עָלַיך לִסְלֹל  דַּרְכִּך בְּתוֹךְ דְּמָמָה

שְׁקָרִים תַּחֲרוּת   וְשִׂנְאָה

 גַּם עִם  מִשְׁפָּחָה וַחֲבֵרִים

בְּרֶגַע הָאֱמֶת הִנְּך  לְבַד עִם אֱלֹהִים

 עוֹגֶן בְּחוֹף מִבְטַחִים

גַּם כַּאֲשֶׁר  הַכֹּל רוֹעֲדִים

הלחם והמשך לָלֶכֶת

 דֶּרֶךְ  מְפֻתֶּלֶת

חֲצוּיָה ומִשְׂתָּרֶכֶת

דם או מים

הוא מספק חמצן

לרקמות

מספק חמצן

לתאים בגוף

אל הלב וחזרה

הוא סמיך

אולי הוא מוליך

את הרפש

אולי הוא מוליך

גם בוץ

מחכה למים

צלולים

מחכה למים

דלילים

שישטפו

ויטהרו את התאים

קניתי כובע חום

קניתי כובע חום

רחב שוליים

כל כך רחב

שהסתיר את הידיים

הרכבתי משקפיים

דרכם ראיתי

את עצמי

והעולם-אותי.

אני אחר

עצמי היכן הוא

יודע רק כי איתן

הוא

ונותרה השאלה

האם אני עצמי – אחד הוא?

הווה אינו קיים

ימים עוברים

דקות רצות

הווה אינו קיים

עבר נותר דומם

מותיר זכרונות

צער או שמחה

על הבחירות

עכשיו משלמים

את מחיר הטעויות

ונהנים מהחלטות נבונות

אבל תמיד נחזור לשאול

את שאלת השאלות

לאיזה גיל תרצה לחזור

ומה תרצה לשנות

שאלה לקוחה מהדמיון

אין הזדמנות כזאת

כי הווה אינו קיים

והעתיד כבר כאן

חיים ארוזים בבקבוק

חיים ארוזים בבקבוק

מושלכים לאשפה

תמונות של רגעים

מרגשים

תיעוד של

ילדות

זוגיות

בגרות

צרורים בצרור למזכרת

אנשים בבית אבות

קשישים בצלילות יחסית

לא זוכרים

רגעים

מרגשים

לא זוכרים

אנשים נאספים לאבותיהם

תמונות מושלכות

לאשפה

חיים

מתפרקים

תמונות למזכרת

חיים ארוזים בבקבוק

תמונות

הכפר שלי

יצאתי לפגוש את סתריה

ההיא שנבנתה על חורבות

את כור מחצבתי שקם

על ברכי הציונות

                           חיפשתי אותה בין ההריסות

                           מצאתי פליטים

                           שכבר חצו את גבולות השישים

                            עצרתי מול שלט המכריז את שמה

  הגעתי למקום לא מוכר

  שאלתי זרים

  אמרו  לי :

  אלפיים וחמש   עשרה

   מקום זר.