“חָלַמְתִּי חֲלוֹם רַע”

“חָלַמְתִּי חֲלוֹם רַע”

אִמָּא שָׁאֲלָה “מָה קָרָה?”

בָּכִיתִי חָזָק, זֶה הָיָה מַמָּשׁ נוֹרָא!

הָיָה שָׂם שָׁעוֹן, וְחַלּוֹן וְעוֹד מַשֶּׁהוּ בַּקִּיר…

לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַסְבִּיר.

זֶה הָיָה מַפְחִיד וּמוּזָר!

עַכְשָׁיו הִתְעוֹרַרְתִּי, וְהַכֹּל כְּבָר עָבַר.

אִמָּא מְחַבֶּקֶת חָזַר,

וְנוֹתֶנֶת נְשִׁיקָה.

זֶה הָיָה רַק חֲלוֹם,

שׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה.

“זֶה הָיָה מַפְחִיד!” אֲנִי אוֹמֵר.

אִמָּא שׁוּב מְחַבֶּקֶת,

“אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה גָּדוֹל וְגִבּוֹר”.

“אֲבָל עַכְשָׁיו, הִגִּיעַ הַזְּמַן לַחֲזֹר לִישֹׁון”.

אִמָּא לוֹחֶשֶׁת וּמַחְזִירָה לִי אֶת הַפִּילוֹן.

אֲנִי מְחַבֵּק אוֹתָהּ חָזָק “אִמָּא אַל תֵּלְכִי”

וְאִמָּא לוֹחֶשֶׁת שֶׁתָּמִיד תִּהְיֶה לְצִדִּי.

“בּוֹא נַחְשֹׁב בְּיַחַד, עַל מָה תַּחֲלֹם עַכְשָׁיו?

אוּלַי עַל לֵיצָן מַצְחִיק שֶׁצָּבַע אֶת פָּנָיו?

אוּלַי עַל מָטוֹס גָּדוֹל שֶׁטָּס בֵּין עֲנָנִים?

אוּלַי עַל אֳנִיָּה כְּחֻלָּה שֶׁשָּׁטָה בֵּין גַּלִּים?

אוּלַי עַל פִּילוֹן שׁוֹבָב שֶׁמְּשַׂחֵק עִם קוֹף?

וְאוּלַי עַל אַרְיֵה שׁוֹבָב שֶׁמְּנַגֵּן בְּתֹף?

אוּלַי עַל מְכוֹנִית מֵרוֹץ מְהִירָה,

שֶׁלּוֹקַחַת אוֹתְךָ לַסִּיבוּב בַּשְּׁכוּנָה?

בְּכָל חֲלוֹם שֶׁתַּחֲלֹם אֶהְיֶה לְצִדֵּךְ,

כָּאן, בַּחֶדֶר הַקָּרוֹב, שׁוֹמֶרֶת עַל שְׁנָתְךָ”.

וְאִם יַצְלִיחַ לְהִתְגַנֵּב לוֹ אֵיזֶה חֲלוֹם רַע בֵּין הַכָּרִיּוֹת,

אַתָּה תַּגִּיד לוֹ

“אֲנִי גִּבּוֹר, אֲנִי חָזָק וְכָל זֶה שְׁטֻיּוֹת!”

חִיַּכְתִּי לְאִמָּא, אֲנִי כָּל כָּךְ עָיֵף,

וְחָזַרְתִּי לִישֹׁן עִם חִיּוּךְ מְרַחֵף.

כִּי עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶחֱלֹם חֲלוֹם מַצְחִיק.

וְאִם הַמַּפְחִיד יִתְגַנֵּב, אֲנִי אוֹתוֹ אַשְׁתִּיק!

כִּי אֲנִי גִּבּוֹר, אֲנִי חָזָק וְכָל זֶה שְׁטֻיּוֹת.

חֲלוֹמוֹת רָעִים אֶפְשָׁר לְהָעִיף עִם נְשִׁיקוֹת.