הילד שפחד לרדת מהנדנדה

פַּעַם הָיָה גַּן מִשְׂחָקִים שֶׁתָּמִיד תָּמִיד הָיָה מָלֵא בַּיְּלָדִים. הָיוּ שָׁם מַגְלֵשׁוֹת וְקָרוּסֶלוֹת, מִתִּקְנִי טִיפוּס וְהָמוֹן חוֹל.

וְהָיְיתָה גַּם נַדְנֵדָה מֵעֵץ, צְבוּעָה בַּצֶּבַע בַּכָּחֹל שֶׁכְּבָר קְצָת הִתְקַלֵּף. הַיְּלָדִים אָהֲבוּ להתנדנד, אֲבָל הַמַּגְלֵשׁוֹת הָיוּ כָּל כָּךְ אֲרֻכּוֹת, הַקָּרוּסֶלוֹת כָּל כָּךְ מְהִירוֹת וְהַחוֹל הָיָה כָּל כָּךְ נָעִים, שֶׁהַיְּלָדִים וִתְּרוּ עַל הַנַּדְנֵדָה. אֶחָד מֵהַיְּלָדִים הָאֵלֶּה הָיֹה נֹעַם. נֹעַם הוּא יֶלֶד חָמוּד, כִּמְעַט בֵּן שָׂשׂ וְחֵצִי, שֶׁיּוֹרֵד בְּכָל יוֹם אַחַר הַצָּהֳרַיִם לַגַּן הַמִּשְׂחָקִים עִם אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה מֵרַב. הוּא נִסָּה כְּבָר אֶת כָּל הַמִּתְקָנִים, מִלְּבַד הַנַּדְנֵדָה, שֶׁנִּרְאֲתָה לוֹ מְשַׁעְמֶמֶת.

בְּיוֹם רְבִיעִי אַחֵד, בְּשָׁעָה חָמֵשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם, יֵרֵד נֹעַם לַגַּן הַמִּשְׂחָקִים. הוּא רָצָה לִגְלֹשׁ עַל הַמַּגְלֵשָׁה הַצְּהֻבָּה, שֶׁהָיְיתָה הֲכִי אֲרֻכָּה וּמַחְלִיקָה. הוּא נֶעֱמָד בְּתוֹר, שֶׁכְּמוֹ הַמַּגְלֵשָׁה, הָיָה אָרֹךְ אָרֹךְ. הוּא חִכָּה וְחִכָּה, אֲבָל הַתּוֹר לֹא הִתְקַדֵּם. בְּרֹאשׁוֹ עָמְדוּ שְׁנֵי יְלָדִים שֶׁהִתְוַכְּחוּ מִי הָיָה הָרִאשׁוֹן. לַנֹּעַם כְּבָר נִמְאָס לְחַכּוֹת, וְהוּא הֶחְלִיט לָלֶכֶת לִמְתַקֵּן אַחֵר. הוּא הִבִּיט מִסָּבִיב, וְלַפֶּתַע רָאָה אֶת הַנַּדְנֵדָה הַכְּחֻלָּה.

הוּא הִתְקָרֵב, הִבִּיט עוֹד קְצָת, וְעָלָה עָלֶיהָ בְּבַת אַחַת. הוּא אָחַז בַּיָּדִיוֹת, וְקָרָא לַמֵּרַב שֶׁתָּבוֹא וּתְנַדְנֵד אוֹתוֹ. מֵרַב נִדְנֵדָה, וְנֹעַם צָחַק. הוּא כָּל כָּךְ נֶהֱנֶה! הָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ כִּמְעַט נָגְעוּ בַּשָּׁמַיִם, וְהָרוּחַ שָׁרְקָה לוֹ בְּאָזְנַיִם.

אַחֲרַי כַּמָּה דַּקּוֹת, מֵרַב הִתְעַיּיְפָה וְהָלְכָה לַסַּפְסָל, לִצְפוֹת בַּיְּלָדִים הַמְּשַׂחֲקִים.

נֹעַם הִמְשִׁיךְ להתנדנד, וּבְכָל נדנוד הִגְבִּיר אֶת הַתְּנוּפָה. כְּשֶׁכְּבָר כִּמְעַט הִשְׁלִים סִיבוּב שָׁלֵם, הוּא רָאָה אֶת כָּל הַיְּלָדִים רָצִים לָאַחַת מִפִּנּוֹת הַגַּן בְּעִקְבוֹת אוֹטוֹ גְּלִידָה.

כַּעֲבֹר כַּמָּה רְגָעִים נִרְאוּ כַּמָּה יְלָדִים מְלַקְּקִים גְּלִידוֹת וְאַרְטִיקִים, כְּשְׁבְּעִקְבוֹתְיהֵם יְלָדִים נוֹסָפִים. גַּם נֹעַם רָצָה גְּלִידָה. גְּלִידָה קָרָה, שֶׁתָּפִיג אֶת הַחֹם שֶׁל שְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם.

נֹעַם הִתְלַבֵּט. לִקְפֹּץ? לֹא לִקְפֹּץ? אִם יִקְפֹּץ-הוּא עָלוּל לִפֹּל וּלְקַבֵּל מַכֶּה, וְאִם לֹא יִקְפֹּץ-הוּא יַפְסִיד אֶת הַגְּלִידָה! נֹעַם פַּחַד מֵהַמַּכָּה שֶׁיְּקַבֵּל, הוּא הֶחְלִיט לְהַמְשִׁיךְ להתנדנד.

נֹעַם התנדנד, אֲבָל כְּבָר לֹא הָיָה לוֹ כֵּיף. הוּא הִבִּיט בְּעֶצֶב עַל הַגְּלִידוֹת וְהָאַרְטִיקִים, וְרָצָה כָּל כָּךְ לָרֶדֶת מֵהַנַּדְנֵדָה!

בֵּינְתַייִם, מֵרַב קָמָה מֵהַסַּפְסָל וְנִגְּשָׁה אַל נֹעַם.

“קָדִימָה, נֹעַם!” הִיא קָרְאָה. “כְּבָר מְאֻחָר, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר הַבַּיְתָה לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב.”

נֹעַם הוֹשִׁיט אֵלֶיהָ יָדַיִים. “תּוֹרִידִי אוֹתִי.” הוּא בִּקֵּשׁ.

“לָמָּה אַתָּה לֹא יוֹרֵד לְבַד?” שְׁאֵלָה מֵרַב.

נֹעַם הִבִּיט לַצְדָדִים. “אֲנִי מְפַחֵד.” הוּא לֶחָשׁ.

“מְפַחֵד?” תָּהֲתָה מֵרַב, “מִמָּה?”

“אֲנִי עָלוּל לִפֹּל וּלְהִפָּצַע.” עָנָה נֹעַם.

“אֲבָל, נֹעַם!” קָרְאָה מֵרַב, “לִפֹּל מֵהַנַּדְנֵדָה זֶה לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא. יֵשׁ כָּאן חוֹל שֶׁיִּגְרֹם לַנְּפִילָה לִהְיוֹת רַכָּה יוֹתֵר.”

נֹעַם הוֹרִיד אֶת הָרֹאשׁ עִם דְּמָעוֹת בְּעֵינַייִם. “אֲנִי מְפַחֵד.” הוּא לְחָשׁ.

“קָדִימָה נֹעַם, אַתָּה גָּדוֹל, אַתָּה יָכוֹל.” עוֹדְדָה אוֹתוֹ מֵרַב.

נֹעַם הֵרִים אֶת הָרֹאשׁ, וּבְמַּבָּט נָחוּשׁ קָפַץ מֵהַנַּדְנֵדָה. נֹעַם נָפַל עַל הַחוֹל, אֲבָל מִיָּד קָם. נִדְבָּק לוֹ קְצָת חֹל לַבִּרְכַּיִים וְלַכַּפּוֹת הַיָּדַיִים, אֲבָל הוּא נִעֵר אוֹתָם בַּחִיּוּךְ.

“מֵעַכְשָׁיו אֲנִי לֹא אֲפַחֵד לִקְפֹּץ מֵהַנַּדְנֵדָה, כִּי גַּם אִם נוֹפְלִים, זֶה לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא!”