פורים סיפור המגילה

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים גָר בְּעִיר שׁוֹשַׁן מֶלֶךְ וּשְׁמוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹש. פַּעַם עָשָׂה הַמֶלֶךְ מִשְׁתֵה. צִוָה לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִי אִשְׁתוֹ. הוּא רָצָה שֶׁכָּל הָאוֹרְחִים יָרְאוּ כַּמָה יָפָה הִיא. הוּא שָׁלַח אֶת עֲבָדָיו לְהָבִיא אוֹתָה אֲבָל וַשְׁתִי אָמְרָה: “גַם אִם הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש צִוָה לֹא אַסְכִּים לָבוֹא לַמְסִבָּה”.

כַּעַס הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש עַל וַשְׁתִי וְגֵרֵשׁ אוֹתָה. רָצָה הַמֶלֶךְ מַלְכָּה חֲדָשָׁה. הָלְכוּ שְׁלִיחֵי הַמֶלֶךְ בְּכָל הָאָרֶץ, חִפְּשׂוּ וְקָרְאוּ: “אֲדוֹנֵנוּ הַמֶלֶךְ מְחַפֵּשׂ אִשָׁה אֲשֶׁר כֶּתֶר מַלְכוּת יָשִׂים עַל רֹאשָׁה”.

בַּשׁוֹשָׁן גָר יְהוּדִי וּשְׁמוֹ מָרְדְכַי. הוּא הָיָה הַדוֹד שֶׁל אֶסְתֵר. אֶסְתֵר הָיְתָה יְפַת תֹאַר, טוֹבַת מַרְאֶה וְגָרָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל מָרְדְכַי. הַשְׁלִיחִים שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹש הֵבִיאוּ הַרְבֵּה נְעָרוֹת לְאַרְמוֹן הַמֶלֶךְ וְגַם אֶת אֶסְתֵר. הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש אָהַב אֶת אֶסְתֵר מִכָּל הַנָשִׁים, וְשָׂם כֶּתֶר מַלְכוּת עַל רֹאשָׁה.

לַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש הָיָה שַׂר וּשְׁמוֹ הַמָן. הוּא הָיָה אִישׁ רַע מְאֹד. הַמָן צִוָה עַל כָּל הָאֲנָשִׁים להְשִׁתְחַווֹת לוֹ. מָרְדְכַי הַיְהוּדִי לֹא רָצָה לִכְרוֹעַ בֶּרֶךְ לִפְנֵי הַמָן. כַּעַס הַמָן הָרָשָׁע וְרָצָה לַהֲרוֹג אֶת מָרְדְכַי וְאֶת כָּל הַיְהוּדִים.

הָלַךְ הַמָן אֶל הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש וְאָמַר לוֹ: “הַיְהוּדִים אֵינָם מְקַיְמִים אֶת מִצְוַת הַמֶלֶךְ, צָרִיךְ לְהַשְׁמִיד אֶת כֻּלָם”. הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש הִסְכִּים. הָמָן הִפִּיל פּוּר – הוּא הַגוֹרָל. בַּיוֹם י”ג בְּחֹדֶשׁ אֶדֶר צָרִיךְ לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְהוּדִים.

מָרְדְכַי הַיְהוּדִי שָׁמַע שֶׁהַמָן רוֹצֶה לַהֲרוֹג אֶת הַיְהוּדִים. לָבַשׁ שַׂק וְהָלַךְ אַל אֶסְתֵר הַמַלְכָּה וְסִפֵּר לָה. הַמַלְכָּה אֶסְתֵר הָיְתָה עֲצוּבָה מְאֹד. הִיא בָּכְתָה וְצַמָה שְׁלֹשָׁה יָמִים.