אֵיךְ לְבַקֵּשׁ

בּוֹרֵא- הָיִיתִי רוֹצָה מַתָּנָה לְהַיּוֹם…

תְּפַרְגֵן לִי אוּלַי? לָמָּה לֹא? בֹּא תִּזְרוֹם.

– בֶּטַח! בְּכֵּיף- אָז מַה אַתְּ בּוֹחֶרֶת, נְשָׁמָה?

הִנֵּה הֵכַנְתִּי לְךָ רְשִׁימָה:

אָז כָּכָה:

הַיּוֹם אֲנִי רוֹצָה יוֹם בְּלִי פַּחַד, בְּלִי מֶתַח, בְּלִי קִנְאָה,

בְּלִי רִגְשֵׁי נְחִיתוּת, בְּלִי שִׁפּוּט עַצְמִי, בְּלִי פְּגִיעָה,

יוֹם בְּלִי אַכְזָבָה, בְּלִי סָפֵק, בְּלִי אַשְׁמָה, בְּלִי עֶלְבּוֹן,

בְּלִי עֶצֶב, בְּלִי יֵאוּשׁ, בְּלִי תְּחוּשַׁת דִּכָּאוֹן.

אָז בּוֹרֵא, מַה דַּעְתְּךָ? אַתָּה יָכוֹל לַעֲזֹר?

– בְּשִׂמְחָה- כְּשֶׁתִּרְצִי מַתָּנָה, תִּקְרְאִי לִי לַחֲזֹר.

אֲבָל… הִנֵּה, בִּקַּשְׁתִּי עַכְשָׁו, אֲפִלּוּ כָּתַבְתִּי רְשִׁימָה.

אָז אַתָּה מוּכָן לַעֲזֹר לִי עִם זֶה, אוֹ מַה?

– מוּכָן וּמְזֻמָּן! אֲנִי אֶשְׂמַח מְאֹד,

רַק שֶׁלֹּא נָתַתְּ לִי מַמָּשׁ עִם מַה לַעֲבֹד.

מַזְתוֹמֶרֶת? לָמָּה לֹא? זֶה מַה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לְקַבֵּל.

– זֶה מַה שֶׁאַתְּ לֹא רוֹצָה- שִׂימִי לֵב, יֵשׁ הֶבְדֵּל.

אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ מַה שֶׁלֹּא- בִּקַּשְׁתְּ “יוֹם בְּלִי…”

וְזֹאת לֹא נֶחְשֶׁבֶת מַתָּנָה, בַּמֻּשָּׂגִים שֶׁלִּי…

אִם אַתְּ רוֹצָה מַתָּנָה, תִּתְמַּקְּדִי בְּ “יוֹם עִם”-

בְּמַה שֶׁיִּהְיֶה לָךְ הֲכִי טוֹב וּמַתְאִים.

תְּבַקְּשִׁי מַה שֶׁאַתְּ כֵּן רוֹצָה, וְתִרְאִי-

שֶׁהַתֶּדֶר שֶׁלָּךְ כְּבָר עֹלֶה לְשָׁם, בְּאֹפֶן טִבְעִי.

וְאָז הָהַזְמָנָה שֶׁלָּךְ בְּקַלּוּת מַגִּיעָה-

יָשָׁר לְמַחְלֶקֶת הַהַזְמָנוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה.

כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת “מַה לֹא”, הֵם לֹא יִטְרְחוּ לָזוּז.

רַק תַּגִּידִי מַה כֵּן- וְהַמִּשְׁלוֹחַ בַּדֶּרֶךְ אֵלָיִךְ- מוּכָן וְאָרוּז.

הֵבַנְתִּי, בּוֹרֵא. וְהוֹלֶכֶת לְעַדְכֵּן-

רְשִׁימָה חֲדָשָׁה- מֵעַכְשָׁו רַק “מַה כֵּן”.

תּוֹדָה!!

אִם צָרִיךְ לִבְחֹר

בֵּין לִהְיוֹת נְכוֹנָה וְצוֹדֶקֶת

לְבֵין לִהְיוֹת חָפְשִׁיָּה וְצוֹחֶקֶת,

נִרְאֶה לִי שֶׁאֶת הַשֵּׁנִי אֲנִי אֶבְחַר

לְפָחוֹת לְהַיּוֹם

(אוּלַי גַּם לְמָחָר).

אִם צָרִיךְ לִבְחֹר

בֵּין לִהְיוֹת מִסְתּוֹרִית, צוֹפֶנֶת סוֹד וּמְסַקְרֶנֶת

לְבֵין פְּשׁוּטָה וּבְהִירָה וּמוּבֶנֶת,

הַשֵּׁנִי נִרְאֶה לִי מַתְאִים לִי יוֹתֵר.

עַל הָרִאשׁוֹן – אֲנִי אֲוַתֵּר.

אִם צָרִיךְ לִבְחֹר

בֵּין לִהְיוֹת “מְצִיאוּתִית” וּמְעֻדְכֶּנֶת בְּעִנְיָנֵי הַיּוֹם

לְבֵין לְאַפְשֵׁר לְעַצְמִי אֶת מִרְוַח הַחֲלוֹם,

גַּם פֹּה – מַעְדִּיפָה אֶת הַשֵּׁנִי.

לֹא יוֹדַעַת מַה אִתְּכֶם – כָּכָה אֲנִי.

נ.ב.

בִּכְלָל לֹא בָּטוּחַ שֶׁצָּרִיךְ לִבְחֹר.

לְמִקְרֶה שֶׁכֵּן – זֶה יָכוֹל לַעֲזֹר.

התחברתם למסר?

רוצים עוד?

מוזמנים באהבה לפה:

פינוקים לנשמה

(: