מעשה בזאב רעב

לְיַד כְּפָר קָטָן, בֵּין הָרֵי קַווְקָז הַגְבוֹהִים, הִסְתוֹבֵב זְאֵב רָעֵב.

הָלַךְ הַזְאֵב מִצַד לְצַד, הִסְתַכֵּל סָבִיב סָבִיב, וְחִפֵּשׂ אֹכֶל.

פִּתְאוֹם רָאָה הַזְאֵב כִּבְשָׂה לְבָנָה מִתְקָרֶבֶת.

זִנֵק הַזְאֵב מִמְקוֹמוֹ, תָפַס אֶת הַכִּבְשָׂה וְאָמַר לָה:

” כַּמָה טוֹב שֶׁהִגַעְתְּ, אֲנִי כָּל כָּךְ רָעֵב

וְאַתְ נִרְאֵית לִי אֲרוּחָה טוֹבָה, מִיַד אֹכַל אוֹתָךְ!”

אָמְרָה הַכִּבְשָׂה: “לִפְנֵי שֶׁתֹאכַל אוֹתִי,

כְּדַאי לְךָ לִשְׁמֹעַ מָה שֶׁשָמַעְתִי מֵאֲחֵרִים.”

“מָה שָׁמַעְתְ מֵאַחֲרִים?” שָׁאַל הַזְאֵב.

“שָׁמַעְתִי שֶׁאִם אוֹכְלִים כִּבְשָׂה בְּלִי מֶלַח,

 אֵין לָה טַעַם!” אָמְרָה הַכִּבְשָׂה,

“חַכֵּה כָּאן, אֲנִי אָבִיא לְךָ מֶלַח,

וְאָז תִהְיֶה לְךָ סְעוּדַת מְלָכִים.”

שִׁחְרֵר הַזְאֵב אֶת הַכִּבְשָׂה, כְּדֵי שֶׁתֵלֵךְ לְהָבִיא מֶלַח.

הָלְכָה הַכִּבְשָׂה וְלֹא שָׁבָה.

כָּעַס הַזְאֵב וְשׁוּב יָצָא לְהִסְתוֹבֵב סְבִיב הַכְּפָר כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֹכֶל.

לְפֶתַע רָאָה הַזְאֵב תַּרְנְגֹלוֶת אֲדֻמָה דוקרת במקור בֵּין הַשִׂיחִים

קָפַץ הַזְאֵב מִמְקוֹמוֹ, תָפַס אֶת הַתַּרְנְגֹולֶת וְאָמַר לָה:

“אֲנִי כָּל כָּךְ רָעֵב וְאַתְ נִרְאֵית לִי אֲרוּחָה כָּל כָּךְ טוֹבָה,

מִיַד אֹכַל אוֹתָךְ!”

אָמְרָה הַתַּרְנְגֹלֶת: “לֹא כְּדַאי לְךָ לֶאֱכֹל אוֹתִי,

תִרְאֶה כַּמָה שֶׁאֲנִי רָזָה.

אִם תְשַׁחְרֵר אוֹתִי,

אֲנִי אֵלֵךְ וְאֶקְרָא לְכָל חַבְרוֹתַי הַתַרְנְגוֹלוֹת,

אַתָה תֹאכַל אֶת כֻּלָנוּ, וְזוֹ תִהְיֶה אֲרוּחָה אֲמִתִית!”

שִׁחְרֵר הַזְאֵב אֶת הַתַּרְנְגֹולֶת, כְּדֵי שֶׁתֵלֵךְ לְהָבִיא אֶת חַבְרוֹתֶיהָ.                                              

הָלְכָה הַתַּרְנְגֹולֶת וְלֹא שָׁבָה.

הִתְרַגֵז הַזְאֵב וְשׁוּב יָצָא לְהִסְתוֹבֵב סְבִיב הַכְּפָר

כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֹכֶל.                                                                  

וְהִנֵה שָׁמַע הַזְאֵב צְלִילֵי חָלִיל                  

וְרָאָה רוֹעֶה שָׂמֵחַ וְטוֹב-לֵב יוֹרֵד מִן הָהָר.                                            

אָרַב הַזְאֵב לָרוֹעֶה, וּכְשֶׁהוּא הִתְקָרֵב תָפַס אוֹתוֹ וְאָמַר: 

“מִיַד אֹכַל אוֹתְךָ וְאֶהֱיֶה סוֹף סוֹף שָׂבֵעַ.”

אָמַר הָרוֹעֶה “תָפַסְתָ אוֹתִי בְּקַלוּת רַבָּה

וְלָכֵן הַהֲנָאָה שֶׁלְךָ מֵהָאֹוכֶל לֹא תִהְיֶה שְׁלֵמָה.

בּוֹא נַתְחִיל מֵהַהַתְחָלָה: אֲנִי אָרוּץ, אַתָה תִרְדֹף אַחֲרַי

וְאָז כְּשֶׁתִתְפֹּס אוֹתִי וְתֹאכַל אוֹתִי

תִהְיֶה לְךָ הַנָאָה הַרְבֵּה יוֹתֵר גְדוֹלָה…”

שִׁחְרֵר הַזְאֵב אֶת הָרוֹעֶה וְאָמַר: “בְּסֵדֶר, בּוֹא נַתְחִיל.”

רָץ הָרוֹעֶה בְּמַעֲלֵה הָהָר וְהַזְאֵב הָרָעֵב אָץ רָץ אַחֲרָיו.

דִלֵג הָרוֹעֶה קַל-הָרַגְלַיִם בֵּין סְלָעִים וּבֵין שִׂיחִים

וְהַזְאֵב רָץ בְּעִקְבוֹתָיו מַזִיעַ וּמִתְנַשֵּׁף.

כְּשֶׁהִגִיעַ הָרוֹעֶה לַצּוּק שֶׁבְּרֹאשׁ הָהָר, עָצַר בְּבַת-אַחַת, וְהַזְּאֵב, שֶׁהִגִּיעַ מִיָּד אַחֲרָיו,

לֹא הִצְלִיחַ לַעֲצֹר וְנָפַל מֵהַצּוּק אֶל הַתְּהוֹם.

יָרַד הָרוֹעֶה מֵרֹאשׁ הָהָר, אָסַף אֶת הַתַרְנְגוֹלוֹת וְהַכְּבָשִׂים,

וְחָזַר אִתָם בְּשָׁלוֹם אֶל הַכְּפָר.

סוף