שׁוֹן עוֹלֶה לְכִתָּה א’

שָׁלוֹם לְכֻלָּם

קוֹרְאִים לִי שׁוֹן

אֶתְמוֹל בְּלַיְלָה לֹא הִצְלַחְתִּי לִישֹׁן

אָז אַתֶּם בְּוַדַּאי תּוֹהִים מַדּוּעַ?

וּמָה כָּל הַלַּיְלָה עָשִׂיתִי?

חָשַׁבְתִּי, דִּמְיַנְתִּי, הִתְהַפַּכְתִּי

וּבְעִקָּר הִתְרַגַּשְׁתִּי…

לָמָּה?

כִּי מָחָר יוֹם מיוחָד,

כָּזֶה שֶׁמְּרַגֵּשׁ כָּל אֶחָד!

בְּשָׁנָה הַבָּאָה אֲנִי עוֹלָה לְכִתָּה א’!

וּמָחָר אֲבַקֵּר בְּבֵית הַסֵּפֶר לְאָמָּנוּיוֹת “צֶמַח”,

אָז אֲנִי מַמָּשׁ מִתְרַגֵּשׁ וּבְעִקָּר שָׂמֵחַ!

אַתֶּם מִצְטָרְפִים אֵלַי לְבִקּוּר?

נִפְגַּשְׁנוּ בַּכְּנִיסָה וְהַמּוֹרָה סִפְּרָה

שֶׁ”צֶמַח” הוּא בֵּית סֵפֶר לְאָמָּנוּיוֹת,

לָכֵן הַכְּנִיסָה כָּל כָּךְ יָפָה וּמְפֹאֶרֶת.

זֶה כְּמוֹ מוזֵאוֹן הַמּוֹרָה אָמְרָה,

כִּי הַתַּלְמִידִים הֵכִינוּ אֶת כָּל עֲבוֹדוֹת הַיְּצִירָה.

מֵהַכְּנִיסָה הִמְשַׁכְנוּ לַחֲטִיבָה הַצְּעִירָה,

וְהַכִּתָּה שֶׁלִּי, זוֹ הַכִּתָּה הֲכִי גְּדוֹלָה וַהֲכִי יָפָה שֶׁיֵּשׁ.

וּמָה עוֹד טוֹב? שֶׁאֲנַחְנוּ מַמָּשׁ קְרוֹבִים לַגַּן

וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִיצֹר, לְצַיֵּר אוֹ לְשַׂחֵק תָּמִיד מֻזְמָן.

וְאָז בִּקַּרְנוּ בְּסַדְנָאוֹת אֻמָּנוּיוֹת

וְזֶה הָיָה מַרְהִיב וּמְהַנָּה וּמֵעוֹרֵר הַשְׁרָאָה!

בִּקַּרְנוּ בַּסְּטוּדְיוֹ לְרִקּוּד וּלְמָחוֹל

חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה קָשֶׁה וַאֲנִי לֹא יָכוֹל,

אֲבָל הַיְּלָדִים נִרְאוּ כָּל כָּךְ מְאֻשָּׁרִים

כְּשֶׁלִּצְלִילֵי הַמּוּסִיקָה הֵם מִתְנוֹעֲעִים.

וּבְשִׁעוּר חֲלִילִית הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ בְּקוֹנְצֵרְט

וְזֶה הָיָה נִפְלָא!

וַאֲנִי מַמָּשׁ לֹא מִתְחָרֵט,

שֶׁבְּרֶגַע אֶחָד שָׁלַפְתִּי חֲלִילִית,

וְהִצְטָרַפְתִּי לַנְּגִינָה הָאֱלֹהִית!

וּבְשִׁעוּר תֵּאַטְרוֹן,

הָיָה שָׁם יֶלֶד מַצְחִיק

שֶׁהִתְחַפֵּשׁ לַאֲוִירוֹן,

וְטָס מֵעַל כֻּלָּם עִם הַרְבֵּה  כִּשָּׁרוֹן.

וְהַמּוֹרָה אָמְרָה- “שׁוֹן,

רוֹאִים שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה מֵהַהַצָּגָה,

אַל דְּאָגָה!

בְּכִתָּה א’ תַּעֲשֶׂה זֹאת גַּם אַתָּה.

וְאָז, מַמָּשׁ מַמָּשׁ לִפְנֵי שֶׁנִּפְרַדְנוּ

וְלִפְנֵי שֶׁהַבַּיְתָה חַזָּרנוֹ

רָאִינוּ סִרְטוֹן וְזֶה הָיָה פָּשׁוּט מַדְהִים!

הָיוּ שָׁם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יְלָדִים מֻכְשָׁרִים!

שָׂרִים, רוֹקְדִים וּבְעִקָּר מְאֻשָּׁרִים!

וְרָאִינוּ תַּעֲרוּכָה וְיצִירוֹת הָמוֹן, הָמוֹן,

הֵם קוֹרְאִים לָזֶה- אֶקוֹמוֹזֵאוֹן.

וָאוּוּוּ זֶה הָיָה בִּקּוּר מַמָּשׁ מֻצְלָח!

וְעַכְשָׁו אֲנִי כְּבָר פָּחוֹת מִתְרַגֵּשׁ

וְגַם פָּחוֹת חוֹשֵׁשׁ…

כִּי אֲנִי כְּבָר מַכִּיר אֶת בֵּית הַסֵּפֶר,

,אֶת הַמּוֹרָה, אֶת הַכִּתָּה, אֶת הֶחָצֵר

וּבְעִקָּר אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי כְּבָר מְחַכָּה

וּמַמָּשׁ כְּבָר מְצַפֶּה שֶׁיַּגִּיעַ הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן

וְהַמּוֹרָה תֹּאמַר:

“שָׁלוֹם כִּתָּה א’ בָּרוּךְ הַבָּא, שׁוֹן.”

זְמַן לְשֶׁאֵלוֹת

https://padlet.com/noamoraly/tnitu4ehc6q6jett