הַצְּפַרְדְּעִים וְהַבּוֹר

יוֹם אֶחָד טִיְּלָה לָהּ חֲבוּרַת צְפַרְדֵּעִים בַּיַּעַר, כְּשֶׁלְּפֶתַע שְׁתֵּי צְפַרְדֵּעִים נָפְלוּ לְבוֹר עָמֹק .

חַבְרֵיהֶן נֶעֶמְדוּ סְבִיב הַבּוֹר וּכְשֶׁנּוֹכְחוּ שֶׁהַבּוּר עָמֹק מְאוֹד הִתְמַלְּאוּ יֵאוּשׁ וְצָעֲקוּ לַצְּפַרְדְּעִים שֶׁבְּבוֹר:

 “חֲבֵרוֹת, הַבּוֹר עָמֹק מְאוֹד וְאֵין דֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ תַּצְלִיחוּ לָצֵאת מִמֶּנּוּ בְּכוֹחוֹת עַצְמְכֶן. אַל תִּתְאַמְּצוּ בְּנִסָּיוֹן לָצֵאת – אֵין לָכֵן שׁוּם סִכּוּי. עָדִיף שֶׁתִּכָּנְעוּ, תִּשְׁכְּבוּ וְתַמּוּתוֹ”.

הַצְּפַרְדְּעִים שֶׁבְּבוֹר לֹא תִּכְנְנוּ לְוַתֵּר עַל חַיֵּיהֶן בְּקַלּוּת כֹּה רַבָּה.

 הֵן הִתְעַלְּמוּ מִקְּרִיאוֹת חַבְרֵיהֶן וְהֵחֵלּוּ לִקְפֹּץ בְּכָל הַכֹּחַ בְּנִסָּיוֹן לָצֵאת מִן הַבּוֹר.

 חַבְרֵיהֶן שֶׁלְּמַעְלָה הִמְשִׁיכוּ לִקְרֹא וּלְסַמֵּן לָהֶן עִם הַיָּדַיִם לְהִכָּנַע וּלְהַפְסִיק לְהִלָּחֵם. אַחַת הַצְּפַרְדְּעִים הִתְעַיְּפָה וְהֶחֱלִיטָה לְהַקְשִׁיב לַעֲצַת חֲבֵרֶיהָ.

 אָפְסוּ כּוֹחוֹתֶיהָ וְהִיא נִשְׁכְּבָה לָהּ וּמֵתָה.

לְעֻמָּתָהּ, חֲבֶרְתָּהּ הִמְשִׁיכָה לְנַסּוֹת וְגִיְּסָה אֶת כָּל כּוֹחוֹתֶיהָ בַּנִּסְיוֹנוֹת לָצֵאת מֵהַבּוֹר. הִיא קָפְצָה וְקָפְצָה וְקָפְצָה עַד שֶׁבַּסּוֹף הִצְלִיחָה לָצֵאת מֵהַבּוֹר.

כְּשֶׁיָּצְאָה מֵהַבּוֹר הִתְפַּלְּאוּ חֲבֵרֶיהָ וְשָׁאֲלוּ אוֹתָהּ:

 “כֵּיצַד הַצְלָחַת לָצֵאת מֵהַבּוֹר הֶעָמֹק הַזֶּה? זֶה הָיָה מַמָּשׁ בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי!”. הַצְּפַרְדֵּעַ חִיְּכָה וּבִשְׂפַת הַסִּימָנִים הִסְבִּירָה שֶׁהִיא חֵרֶשֶׁת…

בְּנִגּוּד לַחֲבֶרְתָּהּ, הַצְּפַרְדֵּעַ לֹא שָׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי חֲבֵרֶיהָ וּפֵרְשָׁה אֶת קְרִיאוֹתֵיהֶם כִּקְרִיאוֹת עִידוּד נִלְהָבוֹת…