שלושה בנים

שָלושׁ נָשִׁים בָּאוּ אֵל הַבְּאֵר לִשְׁאוֹב מַיִם, הִתְקָרֵב אֲלֵיהֶן אִישׁ זָקֵן

וְיָשַׁב לָנוּחַ עַל-יָד הַבְּאֵר.

אַחַת הַנָּשִׁים אָמְרָה:” בְּנִי מָהִיר וְחָזָק וְאֵינוֹ מְפַחֵד בִּכְלָל”.

הָאִשָּׁה  הַשְּׁנִיָּה אָמְרָה:” בְּנִי שָׁר יָפֶה כְּמוֹ צִפּוֹר בַּיַּעַר– אֵין כָּמוֹהוּ”.

הָאִשָּׁה הַשְּׁלִישִׁית שָׁתְקָה וְלא אָמְרָה דָּבָר.

פָּנָה אֵלֶיהָ הַזָּקֵן וְשָׁאַל :” לָמָּה אַתְּ שׁוֹתֶקֶת? הַאִם אֵין לָךְ מָה לְסַפֵּר

עַל  בְּנֵךְ? אוּלַי אֵין לָךְ בֵּן?”

הָאִשָּׁה אָמְרָה:” יֵשׁ לִי בֵּן אֲבָל  מָה אֲסַפֵּר עָלָיו, הוּא נַעַר כְּכָל  הַנְּעָרִים”.

שְׁלש הַנָּשִׁים מִלְּאוּ אֶת הַדְּלָיִים  מַיִם וְהָלְכוּ .

קָם הַזָּקֵן וְהָלַךְ אַחֲרֵיהֶן.

הַנָּשִׁים נָשְׂאוּ אֶת הַדְּלָיִים הַכְּבֵדִים וְהָיוּ עֲיֵפוֹת מְאוֹד, עָמְדוּ לָנוּחַ,

וְהִנֵּה שְׁלוֹשֶׁת  הַבָּנִים רָצִים לִקְרָאתָן.

הָרִאשׁוֹן רָץ וְקָפַץ, עוֹמֵד עַל יָדָיו וְעַל ראשׁוֹ, מִתְהַפֵּך וְחוֹזֵר וְעוֹמֵד עַל יָדָיו.

הִבִּיטוּ בּוֹ הַנָּשִׁים בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת שִׂמְחָה. הַשֵּׁנִי  רָץ גַּם הוּא, וְהוֹצִיא

מִפִּיו שִׁירִים נְעִימִים. שְׁלוֹשׁ הַנָּשִׁים נֶהֱנוּ לִשְׁמוֹעַ אוֹתוֹ. הַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי

מִהֵר אֶל אִמּוֹ,  לָקַח אֶת הַדְּלָיִים מִיָּדֶיהָ וְנָשָׂא אוֹתָם עַל כְּתֵפָיו.

שָׁאֲלוּ הַנָּשִׁים אֶת הַזָּקָן :” מָה דַּעְתְּךָ, סַבָּא, עַל שְׁלוֹשֶׁת הַבָּנִים?”

הַזָּקֵן הִסְתַּכֵּל בָּאִמָּהוֹת וְאָמַר:” שְׁלוֹשָׁה בָּנִים!?

אֲנִי רוֹאֶה רַק בֵּן אֶחָד בִּלְבַד.”