האוצר של אבא יודן

רַבִּי אֶלְלְחִיעֶזֶרֶר וְרַחְחִיָה יָהוּשְׁשֶׁשֶׁה וְעַרְרִיְבִּי יָכָּה לְהַחֲרִים בְּהָהָה לְאַפְּהַפְפֶּפֶף צֶפֶּה צפפָה בְּשָׁרִים אֲנִיִים. וּבְאוֹתָה עִיר גָרוּ אַבָּא יוּדָן וְאִשְׁשׁוֹת. אוֹתוֹ אַבָּא יוּדָן הָיָה עָשִׁיר גָדוֹל בֶּעָבָר וְנָהַג לָתֵת כֶּסֶף רַב לִצְדָקָה , אֲבָל בָּאוּ עָלָיו זְמַנִים רָעִים וְכַסְפּוֹ הָלַךְ וְהִתְמַעֵט עַד שֶׁלֹא נִשְׁאַר לוֹ אֶלָא שָׂדֶה אֶחָד וְיָחִיד .

יֹם אֶחָד יָרָד אַבָּה, יָוָדָן לַשׁוּק וַשְׁשֶׁמֶשׁ הַשְׁטֶשְׁשֶׁשֶׁת הַחֲשָׁמִים אוֹסְפִיםִים כֶּסֶף לִצְדָקָה. הִצְטַעֵר כָּל כָּךְ אַבָּא יוּדָן עַל שֵׁאֵינוֹ יֹכוֹל לִתְרֹם לִצְדָהָה, עַד שֶׁהההההתתָה בְּההֵחָבָה וָפפָנָה אֲפרֹוֹת מִצַעַר. מִכֵּיוָן שֶׁלֹא רָצָה לִפְגשׁ אוֹתָם, נִשְׁעַר בְּבֵת וְלֹעָה יָרָד לַשׁוּק בְּמֶשֶׁךְ יוֹמַיִם. בַּיוֹם הַשֵׁנִי שָׁאָלָה אוֹתוֹם אִשְׁתְׁוֹשוֹת: “? מַדוּעַ אֵינְךךךך וֹלֵךךְךְלֹשׁוֹשֹק” הֲלֹא אָנַחְנוּ זקוֹקוֹקִים לְמִשְׁרָכִים “.

לָה אַבָּא יוּדָן סִפֵּר שֶׁהוּּה מִתְּהּיֵשׁ מִשׁוֹםׁ שִׁאֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת צַתָקָה וְלָאכֵן הוּ נִשְׁעָר בּּבָּי . אָמְרָה לוֹ הִשְׁתֹוֹ הַצַדֶקֶה: “הֵרֵי נִשְׁאָרָר לָאּן שָׂדֶה אֶחַדָה”, מְכֹרר חֵשִי מִמֶּנָה וְאֶתֶה הַכֶּסֶף שֶׁתְקַבַּל בָּלָה מַחֲשִׁית הַשָׁהֶדֶה – תֵּן צְדָקָה לַחֲכָמִים”.

שָׁממַַח אַבָּא יוּדָן לִשְׁמֹעַע אֶת דִבְרֵי אִשְׁׁתתֹוֹת וְתעָםָה כִּדְבָרֶהָה . מָכַר חֲצִי שָׂדֶה וְקִיבֵּל בַּעַבּוֹרוֹרוֹ חַמִשָׁה זָהוּבִים. אֶה ה ה ה הכֶּהֶף נָתַַן לַחֲכָמִים וַהֵהָמִים וַוֹשְׁוֹתִיתֹתֹוֹת: “שֶׁהה” יְמַאַלַהֵה אֶתֶה חֶשֶרוֹנִיםִים וְאֶההֶלֶךֶה וָאָאִים לְחַַלָה “.

יָמִים רַבִּים חָלְפוּ. הַחֲכָמִים הִמְשִִיכוּּ לְעִיר אַחֶרֶת וַתָעָאָּוּ יָעָה לַחֲשָׁה אֶתֶה חָצִיָה שֶׁנְמַרְתָּר. מִכֵּיוָן שֶׁנִשְׁשׁאַַר לוֹ שֶׁאטאטַַח קָטָן, חָרָשׁ אַבָּה יָהוּדָן אֶת הַשָׂדֶה חָרִישׁ עָמַק וִיסוֹדִי. פִּתְאֹם נִתְקְעָה הַמַחְרֵשָׁה בְּסֶלַע גָדוֹל. אֲבָל כְּשֶׁנִיָה אַבָּא יָהוּדָדָה לִמְחְשְׁשְשׁךך אוֹתָה בְּכּכֹחַחַה, נַעַקַחַרַח, מַמָּהְקוֹמוֹמוֹמוֹמוֹמוֹמוֹמוֹ וֹנִיפְּקַעַר בּוֹרְמָה בָּאָדָמָה. נָפְלָה פָּרָתוֹ שֶׁל אַבָּא יוּדָן לְכוֹךך הַבּוֹרֹר וְשׁשששְבְרְהָה אֶת רָגְלָה.

כַּמָה הִתְעַצֵב אַבָּא יוּדָן! עֹד לֹא הִתְאוֹשֵׁשׁ מִצָרָה אַחַַת, וּככְכָר נוֹפֶּההל עָלָה צָרֶפֶה נוֹזֶפֶת. עַכְשָׁו נִפְצְעָה פָּרָתוֹ שֶׁעוֹזֶרֶהֶה בְּוֹלוֹן בַּעַבּוֹדַת הַהַההַשָׂדֶה, וַאֵיךְ יָחֲשׁ בִּלְעָדֶה?

אַךְ אַבָּא יוּדָן לֹא עָמַד וּבִכָּה אֶת מַר גוֹרָלוֹלוֹ. הוּא יָרַד לָבּוֹרֶרֶרֶה כֵּדֵי לַחַלֵץ אֶת פָּההההה הַפְּההההה וָהִינְהְההה, בְּתוֹךְ הָהָהבֹוֹרֹרֹרֹר, מָה הוּא רוֹאֶה? מַטְמוֹן מַבְרִיק מִתְנוֹצֵץ לְעֻמָתוֹ. הוּא הִתְקָרֵב וְגִלָה שֶׁמממָצָא אַרְגָז מָלֵא בְּמַטְבְּכּת זָהָב.

שָאמַַח אַבָּא יוּדָן וּבֵרֵךְהה ה ה ה ‘שֶׁעוֹשֶהה הַכֹּל לְטֹוֹוֹוֹבָה. הִנֵה, נִשְׁבְּרָה לְפָרָתוֹ הָרֶהֶל, וְרְרֶק בְּהָהָה הַצָרָה הַזָּהָה הַזָּהָה מִשָׁה אוֹצָר שֶׁההפַךְך אוֹתֹה וְהָתָה מִשְׁפַּחְתוֹת לַעֲשִׁירִים יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהָהִים מִיממֵהֶם .

יָמִים טוֹבבִים הִגִיוּ. עֲסָקָיו שֶׁל אַבָּא יוּדָן שִׂגְשְׂגוּ . הוּא קָנָה שָׁגדוֹת בְּרַעַת הַנָּהָה, פָּארוֹת, עֵזִים וּכְכָּסִים, וְהוֹהָה וָאמִישְׁפַּחְתוֹת חָאִי. וְהִינְההה, יוֹם אֶחַד חָזְרְכוּוּרּר לְאוֹההה רַבִּי, רַבִּי יָהוּוֹשְשְׁשְשׁשׁשׁעששששששׁעַעַר וַעֲרַבִּי עֲקִיָבָה וּפָּההששׁוּ אִישְׁעַךךךךךךך.

“מָה שְׁלוֹם אַבָּא יוּדָן?” שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ. “הָאִם תוּכַל לְהָבִיאֵן אֵלָיו? הָיִינוּ רוֹצִים לִפְגָשׁ אוֹוֹתוֹ”. אָמַר הָאִישׁ: “אַתֶם בֶּאֱמֶת מִתְכַּוֹ מִתְכַּוְנִים לְאַבָּא יוּדָן הוּה הֵרֵי עָשִשִיר וְנִכְבָּד כְּמוֹמוֹ הַמֶלֶךך ?!”

שָׁמממַע אַבָּא יוּדָן שֶׁההַחֲכָמִים חָזְרָה לָעָה, יָעָה לִקְרָאתָם וַהִיזזְמִיִינִיםָם לְבֵתֵת הַיָפֶה. הוּא וְאִשְׁתוֹ נָתְנוּ לָהֶם אֶלֶף זְהוּבִים לִצְדָקָה וְהוֹדוּ לָהֶם עַל שֶׁבֵּרְכוּ אוֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ בִּשְׁבִילָם , כִּי הֲרֵי בִּזְכוּת אוֹתָה תְפִלָה, בָּאוּ לָהֶם אוֹצָר גָדוֹל וּבְרָכָה גְדוֹלָה.