איה פלוטו

כתבה : לאה גולדברג

ציורים: ארי רון

פְּלוּטוֹ כְּלַבְלַב מִקִּיבּוּץ מְגִדּוֹ
יֵשׁ לוֹ הַכֹּל: מָרָק וְעֵצָם
זֶה טוֹב וְיָפֶה. אֲבָל בְּעֶצֶם
נִמְאַס לוֹ לָשֶׁבֶת כָּךְ לְבַדּוֹ.
קָרַע אֶת הַחֶבֶל, נָבַח ” הַב הַב”
קָפַץ חִישׁ מַהֵר וְנָשָׂא רַגְלָיו,
אֶת מִי הוּא יִפְגֹּושׁ? מְעַנְיֵין מְאוֹד.
הוּא רָץ בַּדֶּרֶךְ, הוּא רָץ בַּשָּׂדוֹת.
“שָׁלוֹם!” אוֹמֵר פְּלוּטוֹ. וּמָה הַתְּשׁוּבָה?
עוֹנָה הַצְּפַרְדֵּעַ לִפְּלוּטוֹ ” קְוָה קִוָּה ”
יְצוּר יְרַקְרַק, מְשֻׁנֶּה, מִי יוֹדֵעַ,
מָה שֵׁם הַיְּצוּר? כִּמְדֻומַּנִי צְפַרְדֵּעַ!
וּפְּלוּטוֹ שֶׁלָּנוּ שָׁרוּי בִּמְבוּכָה:
אָמְרָה לוֹ קַוֵּה קַוֵּה וְקָפְצָה לַבְּרָכָה,
מִתּוֹךְ הַבְּרָכָה מַבִּיטוֹת בּוֹ עֵינַיִים
שֶׁל כֶּלֶב מָה יֵשׁ שָׁם מִתַּחַת לַמַּיִם?
אֲבוֹי , מָה רָטֹוב! בֶּאֱמֶת, זוֹ מִקְלַחַת!
וּבָא אֵלָיו דָּג וְאָמַר לוֹ כָּכָה
“כְּלָבִים בַּמַּיִם! לֹא, זֶה לֹא טוֹב!
צֵא יְדִידֵי הַיָּקָר לַחוֹף”
וּפְּלוּטוֹ יָצָא אֶל הַחוֹף. הוּא שָׂמֵחַ.
הַיּוֹם יָפֶה. הַנַּרְקִיס פּוֹרֵחַ.
יוֹשֵׁב עַל הַפֶּרַח יִצֹּר נֶהֱדָר.
” נִדְמֶה לִי כִּי שֵׁם הַיְּצוּר פִּרְפֵּר!”
” שָׁלוֹם!” אַךְ פָּרַשׁ הַיְּצוּר כְּנָפַיִים.
אַחַת וּשְׁתַּיִים וְהוּא בְּשָׂמִים.
מַבִּיט בּוֹ הַכֶּלֶב נִדְהָם וְעָצוּב.
מַדּוּעַ אֲנִי לֹא אוּכַל לָעוּף?
” טוֹב טוֹב , אִם לֹא עַפְתִּי, אֶקְפֹּץ וְאָרוּץ.
אַךְ מִי זֶה שֵׁם חֲבֵר קִיבּוּץ
קוֹרֵא דְּיוֹ דְּיוֹ וְהַסּוּס דּוֹהֵר
נִרְאֶה מִי יַגִּיעַ יוֹתֵר מַהֵר!
חָזַר לַמֶּשֶׁק, נִכְנַס לָרֶפֶת
“שָׁלוֹם לְךָ פָּרָה. אַתְּ עוֹשָׂה קַצֶּפֶת?
“טִיפֵּשׁ קָטָן!” הֵפֵרָה עוֹנָה.
אֲנִי מְיַיצֶּרֶת חָלָב לַגְּבִינָה.
אָז גְּדִי נִכְנַס אֶל הָרֶפֶת : הִבִּיטוּ!
פְּלוּטוֹ שֶׁלִּי , אַיָּה הָיִית?
פְּלוּטוֹ חֲבִיב שָׁלוֹם וּבְרָכָה
חָזַרְתָּ הַבַּיְתָה , אֵיזוֹ שִׂמְחָה!
וּפְּלוּטוֹ וּגְדִי רָצִים בַּדְּהָרָה.
הִנֵּה כְּבָר עֶרֶב, עָלָה הַסַּהַר.
נָרוּץ מַהֵר! מִי יַגִּיעַ רִאשׁוֹן?
כְּבָר זְמַן לֶאֱכֹל וְלִשְׁכַּב לִישֹׁן!