פַּעַם אַחַת בְּיוֹם קַיִץ נָעִים וְחַמִּים,

קִּפֵּץ לוֹ צְרָצַר בַּשָּׂדֶה מִמָּקוֹם לְמָּקוֹם, מְצַרְצֵר וְשָׁר מַנְגִּינוֹת שְׂמֵחוֹת.

קָרוֹב אֵלָיו עָבְרָה נְמָלָה, שֶׁסָּחֲבָה בְּמַאֲמָץ גָּדוֹל – גָּרְגֵּר שֶׁל תִּירָס אוֹתוֹ

רָצְתָה לְהָבִיא אֶל הַבַּיִת שֶׁלָּהּ.

שָאַל אוֹתָהּ הַצְּרָצַר:

” לָמָּה שֶׁלֹּא תָּבוֹאִי לָשִׁיר יַחַד אִתִּי?

כְּדָאִי לַךְ לֹא לְהִתְאַמֵּץ וְלִסְחֹב אֶת גָּרְגֵּר הַתִּירָס,

בֵּזְּמַן שֶׁכָּל כָּךְ יָפֶה וְנָעִים בַּחוּץ.”

עָנְתָה לוֹ הַנְּמָלָה :

” אֲנִי עוֹזֶרֶת לֶאֱסֹף מָזוֹן לִקְרַאת הַחֹרֶף,

וּמַמְלִיצָה לֵךְ לַעֲשׂוֹת אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר. “

שׁוּב שָאַל אוֹתָהּ הַצְּרָצַר:

” מַדּוּעַ לִי לְהִתְאַמֵּץ וְלִדְאֹג בַּקֶּשֶׁר לַחֹרֶף ?

יֵשׁ לָנוּ מַסְפִּיק אֹכַל כְּבָר עַכְשָׁו. “

אֲבָל הַנְּמָלָה לֹא הִקְשִׁיבָה לוֹ וְהִמְשִׁיכָה לִסְחֹב אֶת גָּרְגֵּר הַתִּירָס אֶל בֵּיתָהּ…

בִּכְדֵי לִלְמֹד עַל חֲרִיצוּת הַנְּמָלָה, לְחַץ עַל הַתְּמוּנָה :

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַחֹרֶף, הַצְּרָצַר גִּלָּה שֶׁהוּא מְאֹד רָעַב,

בַּזְּמַן שֶׁהַנְּמָלִים אָכְלוּ כָּל יוֹם גִּרְגֵּר תִּירָס מִמַּאֲגָרִי הַמָּזוֹן (מַחְסְנֵי הָאֹכֶל)

שֶׁאָסְפוּ בַּמַּהֲלָךְ הַקַּיִץ.

פִּתְאוֹם, הַצְּרָצַר הֵבִין! מִי שֶׁעוֹבֵד הַיּוֹם, נֶהֱנָה מֵהָעֲבוֹדָה הַזֹּאת מָחָר.

– הַסּוֹף –

זֶהוּ מָשָׁל הַמַּעֲבִיר מֶסֶר חָשׁוּב.

חִשְּׁבוּ, מָה לְמַדְתֶּם מֵהַסִּפּוּר ?

הַאִם הוּא חִדֵּשׁ לָכֶם מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא יְדַעְתֶּם / חֲשַׁבְתֶּם עָלָיו קֹדֶם…?